לקוטי שיחות חכ"ה ע' 62 (לך לך ג)
קיצור
ברש"י (יז, ה): "כי אב המון גוים: לשון נוטריקון של שמו ורי"ש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם. ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהושע שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע".
צריך להבין, לכאורה "יו"ד של שרי" הוא ראי' לסתור, שהרי בשרי לא נשאר האות בשמה? ומהלשון ש"אף יו"ד של שרי" משמע שליו"ד של שרי ישנו פחות תערומת מהרי"ש של אברהם, וצריך להבין מאי בינייהו? ומלשון רש"י משמע שבא למפרש רק את הרי"ש (ולא את שם אברם כבמדרש), וא"כ היה לו לכתוב בקיצור: לשון נוטריקון של שמו, ורי"ש לא זזה ממקומה שאף יוד של שרי כו'?
הביאור בזה: על דרך הפשט אין צריך לפרש את השמות שבתורה, ובפרט שם שנתן תרח. אך בפסוק זה שבו נאמר "כי" - "והיה שמך אברהם כי אב המון גוים" (שלכן העתיק רש"י בד"ה את תיבת "כי") - ישנו נתינת טעם על השם, ועל זה מפרש רש"י שזהו "לשון נוטריקון של שמו". אך על פי זה קשה מדוע נשאר אות רי"ש בשמו הרי אינה מהנוטריקון? ועל זה מפרש רש"י שהרי"ש לא זזה ממקומה, כי אף שארם הוא חלק מהכלל, וא"כ גם ללא הרי"ש היה אב לארם שהרי ארם הוא בכלל הכל, מ"מ "לא זזה הרי"ש ממקומה", שהרי אברהם הוא עדיין אב לארם, וא"כ הרי"ש נשארה בשמו (שזהו הביאור בלשון הבלתי מורגל).
ולבאר מדוע נשארה הרי"ש בשמו, ממשיך רש"י: "שאף היו"ד של שרי נתרעמה כו'". שזהו מפני התערומת של האות. אלא שמדייק "ואף", שגם בשרי היה ליו"ד תערומת, אך היו"ד לא נשאר בשמה מפני שאין ליו"ד שייכות לתוכן השם, ולכן ניתנה ליהושע. והביאור: אין הכוונה שעד עתה היתה שרי שרה על אברהם ועכשיו היא "שרה על הכל" - כולל אברהם. אלא הכוונה שעד עתה לא הי' תוכן לשם שרי, וא"כ כשהקב"ה רצה לתת משמעות שר לשרי היינו חושבים שהיא שרה לאברהם (מפני היו"ד), ולכן הוציא הקב"ה את אות יו"ד ושינה לה"א. (והיו"ד ניתנה ליהושע), כי ע"ד הפשט לא היתה שרה על אברהם (ו"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" נאמר שנים אח"כ, ונאמר באופן של חידוש).
מיינה של תורה: הרי"ש דאברהם מורה על אב רם – שכל הנעלם מכל רעיון, ואברהם – הה"א - הוא הגילוי דשכל זה להמון גוים. וע"ז מדגיש רש"י שהרי"ש לא זזה ממקומה, דהכח של אברהם הי' לחבר את העליונים עם התחתונים והשכל אינו מאבד ממדרגתו אף כשמתחבר עם התחתון.
וההוראה: שאף שצריך להשפיע לכל העולם – המון גוים, מ"מ צריך לכל לראש להשפיע על מקומו וסביבתו – הרי"ש לא זזה ממקומה.
צריך להבין, לכאורה "יו"ד של שרי" הוא ראי' לסתור, שהרי בשרי לא נשאר האות בשמה? ומהלשון ש"אף יו"ד של שרי" משמע שליו"ד של שרי ישנו פחות תערומת מהרי"ש של אברהם, וצריך להבין מאי בינייהו? ומלשון רש"י משמע שבא למפרש רק את הרי"ש (ולא את שם אברם כבמדרש), וא"כ היה לו לכתוב בקיצור: לשון נוטריקון של שמו, ורי"ש לא זזה ממקומה שאף יוד של שרי כו'?
הביאור בזה: על דרך הפשט אין צריך לפרש את השמות שבתורה, ובפרט שם שנתן תרח. אך בפסוק זה שבו נאמר "כי" - "והיה שמך אברהם כי אב המון גוים" (שלכן העתיק רש"י בד"ה את תיבת "כי") - ישנו נתינת טעם על השם, ועל זה מפרש רש"י שזהו "לשון נוטריקון של שמו". אך על פי זה קשה מדוע נשאר אות רי"ש בשמו הרי אינה מהנוטריקון? ועל זה מפרש רש"י שהרי"ש לא זזה ממקומה, כי אף שארם הוא חלק מהכלל, וא"כ גם ללא הרי"ש היה אב לארם שהרי ארם הוא בכלל הכל, מ"מ "לא זזה הרי"ש ממקומה", שהרי אברהם הוא עדיין אב לארם, וא"כ הרי"ש נשארה בשמו (שזהו הביאור בלשון הבלתי מורגל).
ולבאר מדוע נשארה הרי"ש בשמו, ממשיך רש"י: "שאף היו"ד של שרי נתרעמה כו'". שזהו מפני התערומת של האות. אלא שמדייק "ואף", שגם בשרי היה ליו"ד תערומת, אך היו"ד לא נשאר בשמה מפני שאין ליו"ד שייכות לתוכן השם, ולכן ניתנה ליהושע. והביאור: אין הכוונה שעד עתה היתה שרי שרה על אברהם ועכשיו היא "שרה על הכל" - כולל אברהם. אלא הכוונה שעד עתה לא הי' תוכן לשם שרי, וא"כ כשהקב"ה רצה לתת משמעות שר לשרי היינו חושבים שהיא שרה לאברהם (מפני היו"ד), ולכן הוציא הקב"ה את אות יו"ד ושינה לה"א. (והיו"ד ניתנה ליהושע), כי ע"ד הפשט לא היתה שרה על אברהם (ו"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" נאמר שנים אח"כ, ונאמר באופן של חידוש).
מיינה של תורה: הרי"ש דאברהם מורה על אב רם – שכל הנעלם מכל רעיון, ואברהם – הה"א - הוא הגילוי דשכל זה להמון גוים. וע"ז מדגיש רש"י שהרי"ש לא זזה ממקומה, דהכח של אברהם הי' לחבר את העליונים עם התחתונים והשכל אינו מאבד ממדרגתו אף כשמתחבר עם התחתון.
וההוראה: שאף שצריך להשפיע לכל העולם – המון גוים, מ"מ צריך לכל לראש להשפיע על מקומו וסביבתו – הרי"ש לא זזה ממקומה.