בפסוק (ח, טז) "צא מן התיבה" צריך להבין, מדוע הוצרך להיות ציווי לצאת מן התיבה לאחר שיבשה הארץ?

והביאור: בתיבה הי' מעין דימות המשיח, ולכן כל החיות חיו בשלום וכו', וא"כ מובן מדוע נח והחיות לא רצו לצאת והוזקקו לציווי מיוחד.

וטעם הציווי הי' כדי שיהי' "פרו ורבו ומלאו את הארץ". וברוחניות הו"ע גילוי כח הא"ס, שמתגלה ע"י כח ההולדה, בארץ, שהו"ע דירה בתחתונים, תענוג הבורא שלמעלה מתענוג הנברא שהי' בתיבה.

וההוראה: האדם צריך לצאת ממצב דמעין ימות המשיח, שהו"ע לימוד פנימיות התורה, כדי לפעול "פרו ורבו" - לפעול על הזולת.

הוראה נוספת: נח קיים את הציווי ד"פרו ורבו" אף שידע שיתכן שבניו יחטאו וכו' כי "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". ולכן אין להתחשב בדאגות דענינים רוחניים, ודאגות מענינים גשמיים שאז הוא מקטני אמנה, וצריך לקיים את ציווי ה' דפרו ורבו, ואדרבא דוקא קיום ציווי ה' גורם למנוחת הנפש האמיתית.