על הפסוק (ז, יב) "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום" מפרש רש"י: "ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן תחילה ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה כו'".

לכאורה צריך ביאור, הרי, הכתוב אומר "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום" - שכל הארבעים יום היה גשם ולא מבול.

והביאור: כל הארבעים יום הם מציאות אחת (שהמבול הי' כדי לתקן את זה שהטריחו לצור צורת ממזרים, והנה כל הארבעים יום דיצירת הולד הוא ענין אחד), וא"כ כשהורידם ה"ז הורדה אחת שכוללת את כל המים דהארבעים יום. ורק כשראה שלא חזרו בהם הנה המים מכל אחד מהארבעים יום נהפכו למבול.

והביאור פנימי: ענין המבול הוא "מי נח" - נייחא דרוחא כדי לטהר את העולם, ע"ד ארבעים סאה דמקוה שהם ג"כ שיעור אחד. וא"כ יש לומר שבכל יום מהמבול היו ב' ענינים, מבול שהי' להיפרע מן הרשעים, וגשם שבא לטהר את העולם.