מטרת ט' המכות הראשונות הי' כדי שהמצריים ידעו "כי אני ה'", אך במכת בכורות מתו הבכורות וא"כ המטרה לא היתה "למען ידעו". ולכן דוקא במכת בכורות טענה מדת הדין "מה נשתנו אלו מאלו", ולכן היו בנ"י צריכים להישאר בבתיהם (כי "ניתנה רשות למשחית" שהרי במכות בכורות לא הי' הגבלה באיזה אופן יהי' המכה) ולעשות אות. 

דהנה הטעם שבנ"י ניצלו מהמכה היה מפני הגילוי דהאהבה עצמית של הקב"ה לבנ"י שלמעלה מטעם ולמעלה מהשתלשות. אך כל הענינים שלמעלה מתגלים דוקא ע"י עבודת בנ"י, ולכן גם גילוי אהבה זו הי' ע"י האות דדם פסח ודם מילה שהם ענינים שלמעלה משכל (מילה לח' ימים, ופסח הו"ע המס"נ שהרי לקחו את העבודה זרה של מצריים).

וזהו שמכת בכורות היה בחצות, דחצות הוא הבחי' שלמעלה מהשתלשות שלכן בכוחו לחבר את ההפכים דחסד וגבורה שהם ב' חצאי הלילה. וזהו "יוצרו חולקו" שהקב"ה עצר את תנועת הגלגלים - שזהו ענין שלמעלה מהשתלשלות. אך ישנו עוד דיעה - ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - ש"יודע עיתיו ורגעיו חלקו", שהקב"ה יודע את הרגע המדוייק דחצות ולא הי' בזה ענין ניסי - כי המטרה דהגילוי הוא הכנה למ"ת - לפעול בעולם. שזהו ענין דם מילה - פעולה ב"יסוד סיומא דגופא", ועד לפעולה בפסח שהוא מחוץ לאדם, ועד לפעולה על עבודה זרה של מצרים.