עה"פ (לד, ח) "ויבכו בנ"י את משה" מפרש רש"י: "בני ישראל: הזכרים אבל באהרן מתוך שהי' רודף שלום ונותן שלום איש לרעהו וכו' נאמר כל בית ישראל זכרים ונקבות".

צריך להבין מדוע מודגשת מעלת אהרן על משה  במיתת משה ולא במיתת אהרן?

והביאור: משה הוא מדת האמת ולכן לא שינה מפני דרכי שלום. ואהרן הוא מדת החסד, בחינת שושבינה דמטרינותא", וכדי לפעול העלאה גם במקום התחתון ביותר הנה לפעמים שינה. והנה במשך כל חייו של משה הי' עסוק בעבודתו בקו שלו, ודוקא בסיום עבודתו הי' הזמן לראות את מעלת אהרן בחי' חסד. [ע"ד הביאור בזה שרבי יוחנן בן זכאי בכה ואמר "איני יודע באיזה דרך מולכין אותי", דוקא בסיום עבודתו, שרק אז הי' לו זמן לחשוב על עצם הנפש, דעד אז הי' טרוד בעבודתו].

 והביאור ע"ד החסידות: עבודת משהבמשך ימי חייו הי'  המשכה למטה, ועכשיו נאמר לו "עלה אל הר העברים" – "עלה" – בחינת העלאה - על דרך אהרן שושבינא דמטרינותא, ולכן אז דוקא מודגשת מעלת עבודת אהרן.

וענין זה מדגיש גודל מעלת משה רבינו, שסמוך לפטירתו
מדגיש את מעלתו של אהרן כדי שבני ישראלי ילמדו ממעלתו של אהרן.