ניסוך היין הו"ע שמחה שבא ע"י התבוננות, שאז השכל מגביל את השמחה. משא"כ ניסוך המים ענינו שמחה שלמעלה מטו"ד שאינה מוגבלת. וזהו השייכות דניסוך המים לסוכות, דסוכות הוא הגילוי דבחי' "יחידה ליחדך" דיוה"כ שלמעלה מהגבלה.

והנה, ענין הלולב הוא המשכת המקיף דסוכות בפנימיות, שדוקא ע"י שהמקיף בא בפנימיות ה"ז אמיתית ענין הגילוי של המקיף, ואמיתית ענין הבל"ג של המקיף.

וזהו טעם הדיעה שאומרת שניסוך המים התחילה ביום ב', שדוקא לאחר העבודה דהמשכת המקיף בפנימיות יכול להיות אמיתית ענין השמחה שענינה גילוי הבל"ג. אך מ"מ ההלכה היא כהדעה שאומרת שניסוך המים הי' ביום א' מפני שאז ישנו גילוי בחי' המקיף עכ"פ.

והנה בזמן הבית הי' עיקר העבודה בכוחות הפנימיים, שלכן אז הי' נוגע ביותר ענין המשכת המקיף בפנימיות, אך בזה"ג כש"אותותינו לא ראינו" אזי עיקר העבודה היא בחי' מס"נ - מקיף - ולכן בזמן הגלות הנה התחלת עיקר השמחה היא כבר ביום א'.