בפרשתנו (כו, יח-יט) נאמר: "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דבר". וברש"י: "כאשר דבר לך (יח): והייתם לי סגולה. ולהיותך עם קדוש וגו' כאשר דבר (י"ט): והייתם לי קדושים".

וצריך להבין מדוע אין רש"י מפרש ש"להיותך עם קדוש" קאי על המשך הכתוב בפרשת יתרו - שבהמשך ל"והייתם לי סגולה" נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ומדוע מביא פסוק מפרשת קדושים? ובזה גופא מדוע הביא הפסוק שבסיום פרשת קדושים ולא בהתחלת הפרשה - "קדושים תהיו"? 

והביאור בזה: בפסוק הראשון (יח) נאמר "כאשר דיבר לך", ורש"י פירש לעיל (ויצא יח, טו) שפירוש "לך" בכל מקום הוא לשון על - לצרכך ועליך. דהיינו שהפירוש "כאשר דיבר לך" אינו ציווי לבנ"י אלא שהקב"ה הבטיח הבטחה בנוגע לבנ"י. משא"כ בפסוק השני (יט) שבו לא נאמר "לך", א"כ זהו ציווי - שלכן א"א לפרש שקאי על המשך הכתוב ביתרו "וגוי קדוש" כי כנ"ל שם אין הכוונה לציווי אלא להבטחה בנוגע לבנ"י - ולכן מפרש רש"י שהכוונה ל"והייתם לי קדושים" - ציווי - שבסוף פרשת קדושים, שדוקא שם מדובר על קדושת העם באופן ש"ואבדיל אתכם מן העמים" - בדומה להנאמר בפרשתנו "ולהיותך עם קדוש" (משא"כ הציווי בהתחלת פרשת קדושים הוא ציווי ליחיד).