על הפסוק (ג, ד) "ונלכוד את כל עריו וגו' כל חבל ארגוב וגו' ורש"י מפרש ש"ארגוב" הוא פלטין - היכל מלך. ובמשנה: "תקוע ראשון ומובחר לשמנים, אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן". ומבאר אאמו"ר שרגב הוא חבל ארגוב, ושמן הוא החכמה ולכן היה בחלקו של יאיר בן מנשה, מלשון אור, בחינת חכמה. 

הביאור על דרך החסידות: שמן הוא בחינת ביטול. וכשהביטול בא על ידי עבודת האדם הרי זה רק ביטול היש. ואמיתית הביטול, ביטול במציאות, יכול להיות רק על ידי גילוי מלמעלה, בחינת ארץ ישראל, "ארץ תמיד עיני ה' אלוקיך בה". ולכן הראשון לשמנים צריך להיות דוקא מארץ ישראל.

והנה אבא שאול אומר "שניה לה רגב". דהנה, הקדושה שבעבר הירדן - אף שבאה על ידי עבודת האדם – בקשת בני גד ובני ראובן – מכל מקום ההמשכה היא מלמעלה (ורק שבאה לאחרי עבודת האדם) ולכן "שניה לה", שגם שם יכול להיות ביטול במציאות. 

והנה במסכת מדות, בנוגע ללשכה שבמערבית דרומית, אומר ר' אליעזר בן יעקב: "שכחתי מה היתה משמשת". ואבא שאול אמר: "שם היו נותנים יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמנים". ומבאר אאמו"ר, שלשכה זו היא בבחי' יסוד ז"א, ששייך בה שכחה, ואבא שאול, יסוד אבא שביסוד ז"א, אומר שהיה שם בחינת שמן שמחזיר את הזיכרון. והנה, אף שמיין נמשך שכחה, מכל מקום היא הנותנת, שממשיכים בחינת שמן בבחינת יין. וזהו הקשר ל"שניה לה רגב", שבעבר הירדן - בחינת ביטול היש - ממשיכים בחינת ביטול במציאות.

וההוראה: בחינת יין הוא השגה והתענוג שבתורה, ובחינת שמן הוא הביטול שבתורה, וצריך להיות שניהם באותה הלשכה, שניהם בבת אחת. דרבי אליעזר בן יעקב אמר "שכחתי מה היתה משמשת", שהלימוד לא היה לאסוקי שמעתיה אליבא דהלכתא, וביאר אבא שאול שצריך להיות חיבור היין והשמן - שהלימוד יבוא לידי מעשה בפועל.