על הפסוק (א, ו) "רב לכם שבת בהר הזה" מפרש רש"י: "רב לכם שבת כפשוטו. ויש מדרש אגדה הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים קיבלתם תורה מניתם לכם סנהדרין שרי אלפים ושרי מאות".

וצריך להבין כמה ענינים, ומהם: מדוע אינו מונה את מה שהכתוב אומר שהוא "הדבר הגדול הזה": "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש"? ולכאורה הרי זה היפך הסדר דקודם היה קבלת התורה, אח"כ מינוי סנהדרין, ואח"כ הקמת המשכן? ומדוע מפרט את המנורה מהכלל דכל כלי המשכן?

והביאור בכל זה: לפי פירוש הא', הפירוש "רב לכם" הוא שה' אמר שהיו בהר יותר מדי זמן. וכוונת משה היה "שכל כך היתה השכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ", ורק שגרם החטא. 

אך לפי פירוש זה קשה, דמכיון שבני ישראל הלכו על פי ה', קשה לומר שהיו שם יותר מדי, שמשמעו הוא שזהו היפך הכוונה. ולכן מביא מדרש אגדה שמבארת ש"רב לכם" פירושו שבני ישראל זכו לגדולה, ודוקא על ידי כן יוכלו להיכנס לארץ ישראל. כי רק על ידי ההכנה שנעשים גוי קדוש - שהקב"ה שוכן בתוכם - יכולים לבוא אל ארץ נושבת. וענין זה נעשה בעיקר על ידי המשכן, שבו ה"ושכנתי בתוכם" הוא בקביעות, ובפרט על ידי המנורה, שעדות היא שהשכינה שורה בישראל. ולאחרי זה בא תורה וסנהדרין, שעל ידם השראת השכינה במשכן נמשך בכל מקום ובחיי היום יום, ע"י שבני ישראל מקבלים את התורה ונעשים גוי קדוש בחיי היום יום.

מיינה של תורה: "רב לכם שבת בהר הזה", שאין להיות במדריגה אחת מדי הרבה זמן אלא צריך להוסיף בעבודת ה'. 

ועוד הוראה ששני הפירושים קשורים זה בזה, שעל ידי זה שבני ישראל הם גוי קדוש (פירוש הב') מקבלים שייכות לארץ ישראל, וממילא, "רב לכם שבת" כי צריכים "למהר ביאתכם לארץ" (כפירוש הא').