בפסוק "אלה מסעי בני ישראל" קשה, דלכאורה תיבת "מסעי" אינה מובנת, שהרי הכתוב מונה את מקום חנייתם, ולכאורה היה צריך לכתוב אלה חניות בני ישראל. (ובפרט שהמכוון הוא לכתוב את החילוקים שיש בין החניות).

ובפרט לפי תורת הבעש"ט שהמ"ב מסעות הם הם בחינות ומדרגות בקדושה, שגם במקומות בהם הלכו נגד רצון ה', מצד עצמם הם בחי' בקדושה.

והביאור: שהאדם צריך להיות בבחי' מהלך, זאת אומרת הילוך שלא בערך. וזהו "אלה מסעי" לרמז שהאדם צריך תמיד לעלות בהילוך באין ערוך.

וזהו הפירוש ב"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". דלכאורה מדוע נאמר "מסעי" לשון רבים, הרי היציאה ממצרים היתה רק מסע אחד? אלא שכל מסע היא בבחינת מיצר אם אין לאחריה בחינת מסעי לצאת מהמיצר דמדריגה זו. שהחניות שהשיגו אינם התכלית אלא צריך להמשיך למסעי.

ובעומק יותר: גם במקומות ש"מנה להם היכן הכעיסוני", גם בזה ישנו ענין של מסעי, עליה, שעל ידי הירידה נעשה עלי' אח"כ.