צריך להבין מדוע נקראת הפרשה בשם של רשע - בלק - הרי "לא מסקינן במשמייהו"?

ויובן בהקדים הדין שמותר להזכיר שם של עבודה זרה שנכתבה בתורה, ומבואר בספר יראים שכיון שהתורה הזכירה את העבודה זרה בוודאי נתבטלה העבודה זרה, והביאור בזה (דלכאורה מוצאים שעבודה זרה שנכתבה בתורה לא נתבטלה מהעולם): העבודה זרה נתבטלה אצל היהודי הקורא ענין זה בתורה, כי בתורה נכתבה העבודה זרה כדי לגלות שהעבודה זרה הוא "הבל ואין בם מועיל".

ולכן מבארים בעלי התוספות שהאיסור להזכיר עבודה זרה הוא רק לאדם אך לא על הקב"ה, כי על ידי שהקב"ה מזכיר את שם העבודה זרה מתבטלת העבודה זרה. 

ועד"ז הוא בנוגע לבלק, שכשהתורה מזכירה את שמו אין זה מוסיף חשיבות לשמו אלא אדרבה זה מוסיף לו גנאי, וזהו חלק מ"שם רשעים ירקב". 

ובעומק יותר: מזכירים את שמו של בלק כי על ידו ניתוספו ברכות נעלות ביותר לישראל. וזהו גם הביאור בזה שהנבואה על ימות המשיח נכתבה בתורה דוקא בפרשת בלק ובנבואת בלעם, כי בגאולה העתידה יתקיים "והיו מלכים אומניך" שאומות העולם יסייעו לבני ישראל, וזה מודגש בנבואת בלעם שבאותו תוקף שבו רצה בלק לקלל את בני ישראל הנה באותו תוקף ברך את בני ישראל.