ברש"י: "כחזה התנופה וכשוק הימין: של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. לך יהיה: בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה".

צריך להבין, מדוע מביא ב' פרטים בנוגע לשלמים, מי הם האוכלים וזמן האכילה (אף שבגמרא ובספרי מובא רק זמן האכילה), ואילו כשאומר "אף הבכור" מביא רק את זמן האכילה. 

ובדיבור המתחיל השני צריך להבין מדוע מביא את שם בעל המאמר, ומדוע אומר לשון בלתי רגיל "בא רבי עקיבא ולמד"? 

והביאור בזה: לרש"י קשה דלאחר שנאמר "ובשרם יהי' לך" - שבשר הבכור הוא לכהן - מהו ההוספה "כחזה התנופה גו'"? ולכן מפרש שזה בא ללמד דין חדש בנוגע לאכילת בשר הבכור. אך אם הכוונה הוא רק לדין אחד - זמן אכילת בשר הבכור - אם כן מדוע לא נאמר הדין בפירוש ובקיצור - "ביום הקריבו יאכל וממחרת" - ומדוע נרמז ב"כחזה התרומה וכשוק הימין"? ולכן מפרש רש"י שבא ללמד ב' ענינים, מי הם האוכלים וזמן האכילה.

והנה, רש"י אינו צריך לפרש שאף הבכור נאכל לכהנים לנשיהם כו', כי זה מובן בפשטות, וזהו שרש"י אומר "אף הבכור" (שהבכור דומה לשלמים בב' הדינים הנ"ל). והתיבות "נאכל לשני ימים ולילה אחד" הו"ע חדש. והוא הקדמה ל"לך יהיה: בא רבי עקיבא כו'", דהדיבור המתחיל השני אינו ענים בפני עצמו אלא המשך לד"ה הראשון, שרבי עקיבא מוסיף ראיה שלא תאמר שבכור הוא כתודה (הנאכל רק ליום ולילה).

ורש"י מביא את שם בעל המאמר, כי רבי עקיבא לשיטתיה שאינו סובר שדיברה תורה כלשון בני אדם, ולכן מפרש שב' פעמים "לך יהיה" ("ובשרם יהי' לך כחזה התנופה" ו"לך יהי'") אינם לתוספת הדגשה (כלשון בני אדם) אלא שבפעם הראשונה הרי זה פירוש כללי, ופעם השניה הוא להוסיף ביאור בפרט אחד. 

מיינה של תורה: בספרי מובא קא סלקא דעתך ללמוד בכור מחטאת ואשם, אך רש"י אינו מביא קא סלקא דעתך זו. והביאור: בכור קאי על בני ישראל, ואם כן בפשוטו של מקרא – כפי שהוא בפשטות, ללא התערבות ענינים חיצונים – אין קא סלקא דעתך לומר שישנה שייכות בין יהודי לחטא. ובכור שייך לשלמים שענינה לעשות שלום בעולם. 

ורק שבשלמים גופא ישנה קא סלקא דעתך לדמות בכור לתודה, ולומר שזה שיהודי ניצל מחטא הוא ענין של נס שצריך לעבודה בלתי רגילה דמסירות נפש. אך רש"י שולל קא סלקא דעתך זו, כי בכל אחד מישראל מאיר האמונה פשוטה.