ברש"י (יח, ח): "ואני הנה נתתי לך: בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

וצריך להבין, דהנה, בספרי מובאים שני ענינים אלו - "בשמחה" ו"כותב וחותם כו'" - בתור שני פירושים שונים, ואם כן קשה מדוע מחברם רש"י בדיבור המתחיל אחד? ולמאי נפקא מינא שמספר המתנות הוא כ"ד?

[רש"י כותב "לכך נסמכה פרשה זו לכאן", בשינוי מהספרי שאומר "למה נאמרה", מפני שעל פי פשוטו של מקרא לא נאמרה בפרשה זה מתנה שלא נזכרה לפני כן (משא"כ להספרי שבפרשה זו מרומז ראשית הגז וכו'), ולכן הפירוש "הנה נתתי" הוא כבר נתתי, ולכן כותב רש"י "למה נסמכה" ולא למה נאמרה כי פרשה זו באמת לא נאמרה כאן, ורק נסמכה].

והביאור בזה: הפירוש "הנה" הוא שמוכן לעשות דבר חידוש, על דרך "הנני מביא את המבול". אך בנידון דידן לכאורה אין חידוש בנתינת המתנות לאהרן. ולכן מפרש רש"י ש"הנה" הוא לשון שמחה. אך לכאורה היכן רואים שהנתינה הוא בשמחה (ועד לשמחה באופן של חידוש, שלכן מודגש השמחה בלשון "הנה")? ולכן מדגיש רש"י שאף שביטול הערעור היה על ידי מעשה אחד ד"פרח מטה אהרן"' מכל מקום כדי לבטל את הערעור נתן הקב"ה לאהרן כ"ד מתנות, וזהו ראיה שהנתינה היא בשמחה. 

והביאור בפרטי המשל שמביא רש"י "כותב וחותם ומעלה בערכאין": כתיבת השטר נחוץ ביותר כשהמקבל הוא בריחוק מקום. ובנמשל זהו כשהכהנים הם בריחוק מבית המקדש, שהשטר קאי על מתנות כהונה שכמה מהם נוהגים בכל ארץ ישראל ובחוץ לארץ. "וחותם" הוא שלא יהיה אפשריות לערעור, שלא יהיה שינוי בזה על דרך השינוי שניטלה הכהונה מהבכורות. "ומעלה בערכאין" הוא שאפילו כשיהיו עוררין – ובנמשל הוא הזמן שלאחר החורבן שאז אינו שייך הענין דשירות לה' בבית המקדש, מכל מקום לא תתבטל הכהונה.

מענינים מופלאים שברש"י: מחלקות קורח היתה באופן דגניבה ולא גזילה, דקורח הלך אצל השבטים ופתה אותם, ולכן בגניבה צריך לשלם כפל, וא"כ הכפל די"ב שבטים הוא כ"ד. כי כ"ד מתנות כהונה הוא בשביל ביטול אפשרות הערעור לעתיד, ואם כן צריך להבהיר זאת רק עבור י"ב שבטים ולא עבור שבט לוי כי שבט לוי נתאחדו עם הכהונה על ידי שהי' להם מטה אחד.

וזהו הקשר לי"ב תמוז שעל ידי הערעור דהמאסר באה הגאולה שהביאה לחיזוק העבודה דהרבצת היהדות באופן ד"ברית עולם".