בנוגע לפריחת מטה אהרן צריך להבין, דלכאורה העונש דקורח ועדתו הוא אות שהקב"ה בחר באהרן, ואם כן מדוע הוצרך להיות נס נוסף - הנס  דפריחת המטה? 

ויובן בהקדים הביאור ברש"י (יז, כג): "ויצא פרח: כמשמעו. ציץ: הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. ויגמל שקדים: כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים לשון ויגדל הילד ויגמל ולשון זה מצוי בפרי האילן כו' ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא כו"'.

ולכאורה אינו מובן: מדוע מפרש שפרח הוא "כמשמעו" בפסוק זה, ולא בפעם הראשונה שנזכר הלשון "מטהו יפרח"? ולכאורה מה נוגע בפשוטו של מקרא אופן צמיחת הפרי שהפרח נופל כו'?

והביאור בזה: בפשוטו של מקרא קשה, שהקב"ה אמר "מטהו יפרח", ואילו בפועל היה הוספה על זה "ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". ולכן מפרש רש"י שבפסוק זה "פרח" הוא כמשמעו, משא"כ לפני כן כשהקב"ה אמר "מטהו יפרח", דהלשון "יפרח" במטה משמעה ענין כללי שפירושו שיתוסף על המטה ללא ביאור מהו ההוספה. ובפסוק זה ישנם הפרטים "פרח" "ציץ" ו"שקדים". אך לפי זה קשה מה נוגע ש"ויוצא פרח", הרי כשמשה בא לאוהל מועד כבר היו שקדים. ולכן מפרש רש"י "הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל", ואם כן הכתוב מלמדנו שמשה ראה את הפרחים שנפלו.

והביאור בזה: עונש קורח היה הוכחה ש"ה' שלחני", שמשה הוא שליח ה'. אך אות המטה הוא ראיה שאהרן הוא כהן גדול ומנושא מקהל ה'. דפריחת המטה בא מצד רצון ה', אך אופן הפריחה היה באופן טבעי ולא ניסי, דהיה "פרח" "ציץ" ו"שקדים". וזהו הוכחה בנוגע לאהרן, שהבחירה באה מצד ה', אך לאחרי שנבחר נעשה הכהונה ענין טבעי באהרן. 

וכמו שהפריחה מורה על הכהונה, על דרך זה הוא בנוגע למין שפרח, ולכן ממשיך רש"י "ולמה שקדים כו'".

ועל פי זה יובן מאמר הגמרא (יומא נב) "משנגנז ארון נגנזה עמו כו' מקלו של אהרן בשקדיה ופרחיה", שמדגיש את הפרחים בפני עצמם (אף שעל פי פשוט לאחר גידול השקדים אין פרחים), וזה מתאים לפירוש רש"י שהפרחים שנפלו היו חלק מההוראה בנוגע לאהרן כנ"ל, ולכן כשגנזו את המטה (במקומו, ולכן עדיין פועל פעולתו), גנזו גם כן את הפרחים שנפלו מהמטה.