איתא בפרשתנו (יד, כב) "וינסו אותי זה עשר פעמים", ובביאור העשרה נסיונות איתא בערכין: "שנים בים, שנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחד בעגל ואחד במדבר פארן". ובאבות דרבי נתן ובפירוש המשניות להרמב"ם הובאו בשינויים.

וברש"י איתא: "שנים בים שניים במן ושנים בשליו וכו' כדאיתא בערכין". וצריך להבין מדוע אינו מביא את נסיון המתאוננים שנאמר בפסוק בפירוש? ומדוע מביא את נסיון השני בים שאמרו "כשם שאנו עולים בצד זה כך המצריים עולים בצד השני", הרי ענין זה לא נזכר בפירוש בתורה. ומדוע מביא רש"י בפירוש דוקא ששה מהנסיונות ומסיים "כדאיתא בערכין" (ומדוע משמיט רש"י "שנים בים" מהגמ' בערכין).

והביאור בכל זה: פירוש זה הוא בהמשך לפירושו, "וינסו: כמשמעו". שאין כוונתו חטאים אחרים (- כמתאוננים שחיפשו עלילה איך לפרוש מהמקום) אלא נסיון. 

וההכרח לפרש כן הוא בהקדים דלכאורה מדוע אמר משה "ושמעו מצרים וגו'" ולא בקשת רחמים על בני ישראל גופא. ועוד: הקב"ה אמר "סלחתי כדבריך", ואם כן מדוע לא נכנסו בני ישראל לארץ ישראל?

והביאור: שכדי ליכנס לארץ ישראל, אף ש"עז העם היושב בארץ", צריכים נס. אך הנס יכול להיעשות דוקא למי שמאמין בניסים, ולא למי שלאחרי שה' הראה להם ניסים גלויים ולאחר כל זה אינם מאמינים. ולכן לא יכלו להיכנס לארץ, ורק שמשה אמר שאם ה' יהרוג את בני ישראל אזי "ושמעו מצרים", אך גם משה הסכים שבני ישראל אינם יכולים להיכנס לארץ ישראל.

ולכן מביא רש"י בפירוש את הנסיונות הראשונים ממסכת ערכין ששם מבואר שהקב"ה הראה להם נסים ובאותה שעה גופא ניסו את ה', ואם כן גם אם ה' יעשה עוד ניסים עבורם מכל מקום לא יאמינו. בים – כשם שאנו עולים וכו' במן – שבמן, שהוא ענין ניסי, ניסו את ה'. ושניים בשליו שאף שה' נתן להם מן (ולעיל בפרשת בשלח נתן להם בשר) מכל מקום אמרו "מי יאכילנו בשר", שאין ביכולת ה' ליתן להם בשר.

וההוראה: עד כמה נחוצה הזהירות שהניסים שה' עושה עימנו יחדרו בנו בפנימיות וכו'.