איתא בפרשתנו (יד, יג-טז) "ושמעו מצרים כי העלית גו' ואמרו מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר".

וצריך להבין האם אין סיבה יותר טובה להציל את כל בני ישראל מכליון מ"ושמעו מצרים"? הרי הריגת ריבוי בני אדם הוא הרבה יותר חמור מ"ושמעו מצרים גו'".

והביאור: בהקדים פירוש "וישחטם" - לשון שאינו מורגל כלל כלפי בני אדם. הנה, ענין השחיטה הוא העלאת הבעל חי, "אין ושחט אלא ומשך" לטובת הבעל חי. והנה עונשי התורה אינם אכזריות אלא לטובת האדם. שמפני ש"עד אנה ינאצוני", שה' נתן להם הזדמנויות רבות לתשובה ואף על פי כן מוסיפים לחטוא, אזי לטובתם צריך להיות "וישחטם במדבר", "וישחטם" שהוא ענין ההעלאה כדי שיזכו לגן עדן וכיוצ"ב. וטענת משה היתה שמפני שהעבירה היתה העדר האמונה איך יתכן שהעונש (אף שהוא לטובת בני ישראל) יפעול העדר האמונה באומות העולם ("ושמעו מצרים").   

[והנה התיבות "וישחטם במדבר" אמר משה בדברי מצרים. והענין שגם המצרים יבינו ש"והמתה" הוא לטובת בני ישראל, אך מכל מקום יחשבו שזה ש"וישחטם במדבר" ולא הכניסם לארץ ישראל לקיים את השבועה שנשבע לאבותיהם הוא "מצד מבלתי יכולת ה'"].

והנה, פירוש הנ"ל ב"וישחטם" מתאים לשיטת ר' אליעזר (סנהדרין קי, ב) שדור המדבר באין לעולם הבא (ובזוהר משמע שגם המרגלים באים לעולם הבא).

ומזה הוראה איך להסתכל על כל יהודי, אפילו על המרגלים, "כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה'","והכל בדרך חבה ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה".