גם לאחרי שהקב"ה אמר ליעקב "כי אם ישראל יהי' שמך" נקרא יעקב, מפני שישנם ב' מדריגות יעקב וישראל.

והענין, שיעקב נקרא על שם "ויעקבני", שלקח את הברכות ברמיה, שבעבודה הו"ע ההתעסקות בענינים גשמיים באופן של רמיה, שאף שנראה שהאדם מתעסק בגשמיות מ"מ כוונתו הוא לשם שמים. ובחי' ישראל הוא שהגשמיות אינו מסתיר מלכתחילה (על דרך האכילה דשבת).  

וזהו "לא הביט און ביעקב", דקאי על עבודת הבינונים, שאף שאין בהם "און" מכל מקום יש בהם העמל דמלחמה עם הלעומת זה, ו"ולא ראה עמל בישראל" קאי על עבודת הצדיקים, שהלעומת זה אינו מסתיר, ולכן אין צריכים מלחמה. 

והנה האדם צריך לדעת שגם כשהוא במדריגת יעקב יש בו כח לנצח במלחמה, והידיעה שסוף סוף ינצח מקדמת את הניצחון, וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שחייל יוצא למלחמה עם ניגון של שמחה, והשמחה פועלת שינצח.