א. איתא בגמרא "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה", ובזוהר איתא שקבלת אורחים הוא "כאילו מקבל פני שכינה", ולא גדולה, ואי אפשר לומר שזהו מחלוקת בין הבבלי לזוהר, שהרי מקורו של הבבלי הוא ממעשה רב דאברהם.

והביאור: רשב"י הוא בעל המאמר בזוהר, והנה רשב"י הי' בכל עת במדרגת קבלת השכינה דכל אדם, וקבלת השכינה שלו הוא במדרגה נעלית יותר, וא"כ כשאומר שהכנסת אורחים שקולה כקבלת פני שכינה הכוונה לקבלת פני שכינה דהרשב"י, וא"כ אינו חולק על הבבלי כי הבבלי קאי על מדרגת קבלת פני שכינה של שאר בני אדם, והכנסת אורחים היא גדולה ממדרגה זו.

ועוד ביאור הוא שרשב"י המשיך את ההמשכות דהמצוות ע"י יחודים ועליות, וא"כ לגבי עבודתו הנה העבודה בגשמיות אינה נוגע כל כך, וא"כ המצוה שלו אינה גדולה מקבלת פני שכינה מפני שלא קיים את המצוה בגשמיות. 

ב. על הפסוק (כא, לג) "ויטע אשל" איתא במדרש שאברהם עשה פונדק ונתן לאורחיו לא רק דברים המוכרחים אלא גם עניני מותרות. והנה הנהגה זו היא באופן שלמעלה מטו"ד, דגם השכל מבין שצריך לתת לאחר את הצטרכיותיו אך לא עניני מותרות. והנה, ההנהגה זו באופן דלמעלה מטו"ד נתן לאברהם את הכח שגם לאחר שישב בארץ פלישתים ימים רבים ללא מניעות ועיכובים כו', הי' בו הכח להעבודה דהעקדה.

וההוראה שצריכים לתת לילדים חינוך הראוי, לא רק דברים המוכרחים להם אלא גם עניני מותרות ברוחניות.