בפרשת מסעי מסופר על מיתת אהרן. שמצד אחד יום מיתת צדיקים הוא יום של אבילות אך מצד שני הוא זמן להתעורר מכל מעשיו וכו' ועד שפועלים "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". ועל דרך זה בנוגע לימי בין המצרים שהם ימי אבילות, אך על ידי ההתעסקות בצורת הבית כו', "מעלה אני עליכם כאילו אתם עוסקים בבנינו". דהפירוש בזה אינו רק "כאילו" אלא שזהו הקיום דמצות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שהיא מצוה נצחית, וכשאין בני ישראל יכולים לבנות את הבנין בפועל אזי הלימוד הוא חלק מגדר המצוה. 

וזהו שהרמב"ם מביא כהקדמה לספר עבודה את הפסוק "שאלו שלום ירושלים גו"', אף שהגמרא מביאה פסוק אחר כמקור שצריך לעשות זכר למקדש - "ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה" - והוא מפני שהלימוד דהגמרא הוא רק שצריך זכר למקדש, אך על ידי "שאלו שלום ירושלים גו'" - לימוד צורת הבית - הוא עסק בבנין הבית גופא.

והנה, כמו שבבית השלישי ישנו חלק שיבנו בני האדם וחלק שירד מלמעלה, על  דרך זה בלימוד ההלכות, שהלימוד עצמו הוא מהאדם, ו"מעלה אני עליו" הוא החלק שבא מלמעלה.

ומזה הוראה בענין החשיבות דלימוד צורת הבית, ובפרט בימי בין המצרים.