ברש"י (ל"א ט"ז): "בדבר בלעם: אמר להם אפי' אתם מכניסים כל המונות (ס"א האומות) שבעולם אין אתם יכולים להם שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור בואו ואשיאכם עצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' כדאי' בחלק ובספרי". 

צריך להבין מדוע מביא רש"י את האריכות בדברי בלעם פה ולא לפני כן בפרשת בלק?

ועוד מדוע מביא רק "שש מאות רכב בחור" ואינו מביא את ההמשך "וכל רכב מצרים" (שכמובן הוא יותר משש מאות)?

והביאור: בפרשת בלק נאמר "איעצך" ושם מפרש רש"י את עצת בלעם. אך פה נאמר "בדבר בלעם", שנוסף על העצה היה גם דיבור ואריכות בדברי בלעם, וזה שייך לכאן דוקא, ולכן מביא רש"י את הפרטים פה. 

דהנה, כוונת משה היה לומר ש"הן הנה גו'", שהמדינים שלחו את בנותיהם למלחמה כדי להכשיל את בני ישראל, וזה היה "בדבר בלעם", ולכן קצף משה ש"החייתם". דהנה, תוכן דברי בלעם היה שאי אפשר לנצח את בני ישראל במלחמה גשמית, ואפילו אם מביאים את בלעם בשביל מלחמה רוחנית אי אפשר לנצחם. והראיה הוא מ"שש מאות רכב בחור" שהיו מ"הירא את דבר ה'", ולכן אמר להם שהעצה היחידה לנצחם הוא להחטיאם. 

ו(נוסף על כדאיתא בחלק) מוסיף רש"י "כדאיתא בספרי", שכוונתו הוא לביאור הספרי שמבאר איך שייך שבני ישראל נכשלו בחטא חמור כזה, והוא על ידי שנתמלאו מן הבזה דמלחמת סיחון ועוג ועל ידי זה "וישמן ישורון ויבעט".

מיינה של תורה: אאמו"ר מבאר שהקב"ה אמר למשה "נקום את נקמת בני ישראל", ומשה אמר לבני ישראל "נקום את נקמת ה'", וטעם השינוי הוא שהקב"ה מדקדק בכבודן של ישראל ומשה רבינו מדקדק בכבודו של הקב"ה. והנה, הסיבה שענין זה היה דוקא במלחמת מדין הוא מפני שבמלחמת מדין היו שני ענינים, מלחמת גשמית – נקמת ישראל, ומלחמה רוחנית – נקמת ה'.