יש לבאר את השייכות דעונשי קורח ועדתו לחטאם. דהנה, בנוגע לבליעה יש לומר שמכיון שרצו להתנשא נענשו בענין הפכי – בליעה. אך לכאורה מהו השייכות דשריפה (דמקריבי הקטורת) להחטא. 

ויובן בהקדים הביאור בחטא קורח. דקורח פקח היה, שהיה חכם הרואה את הנולד, שראה כל דבר כפי שהוא בשרשו, ולכן ראה שלמעלה מהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ישנה אחדות פשוטה. ואם כן רצה שכולם יהיו שוים, ולכן טען "ומדוע תתנשאו". אך זהו שטות, שהרי בעולם שנברא באופן דהתחלקות יכול להיות שלום רק כשישנה התחלקות, וכל אחד עושה את תפקידו, ועד שפועלים זה על זה (על דרך משל מגוף האדם, שישנם תרי"ג כוחות שונים שמאוחדים). 

והנה, אם תתבטל ההתחלקות וכל אחד יהיה כהן גדול, אזי הניצוץ קדושה – ניצוץ בורא - שישנה באדם תתעלה למעלה, כי האדם אינו כלי לקדושה כזו, והניצוץ פרטי דהאדם יפול למטה.

וזהו ענין שריפה ובליעה, שריפה הוא עליית הניצוץ בורא, ובליעה הוא הירידה דניצוץ האדם.

ומזה ישנה הוראה על דבר שלילת ביטול הגבולות שחלק ה' בעולמו, בין נשים לאנשים, ובין ישראל לעמים וכיוצא בזה.