"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו'". צריך להבין למי מכוונת משנה זו, דלכאורה הלומד תורה לשמה אינו לומד בשביל "דברים הרבה", ומי שלומד כדי שיקבל את ה"דברים הרבה" אינו לומד לשמה?

והביאור: הדיוק הוא "עוסק בתורה לשמה", שהתורה היא כל התעסקותו, על דרך בעל עסק שתמיד חושב על העסק. ואם כן יכול להיות קא סלקא דעתך שעל ידי זה יחסר משאר הענינים הנצרכים. ועל זה אומר רבי מאיר "זוכה לדברים הרבה", ש"זוכה" אינו שכר אלא שזוכה לקבל את שאר הענינים הנצרכים. 

(ובזה גופא ישנם ענינים שמקבל ללא צורך בעבודה, וישנם ענינים שנעשה מוכשר להם אך בכל זאת צריך לעבוד בשבילם).

וההוראה: "נהנים ממנו עצה ותושיה", שאף שכל עסקו הוא בתורה מכל מקום נותנת לו התורה עצה ותושיה גם בעניני העולם, ואם כן בודאי שאלו שישאלו ממנו עצה יהנו ממנו.