"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כו' ויש אומרים אף המזיקין ואף צבת בצבת עשויה". 

הביאור בזה: כשאדם הראשון נברא היה הכל מוכן לסעודה, שכל מה שנצרך לעבודתו היה מוכן. משא"כ עניני ניסים שלא שייכים לעבודת האדם לא נבראו עד לערב שבת בין השמשות, שהוא זמן שלמעלה מששת ימי בראשית ולמעלה מהטבע.

ולכן נבראו אז המזיקין, שהרי המזיקים אינם שייכים לעבודת האדם, והעבודה דהפיכת המזיקין לטוב הוא למעלה מגדרי הטבע.

וזהו "אף צבת בצבת עשויה", שהצבת הראשונה אינה בשביל עצמה אלא בשביל צבת אחרת. ובעבודה הוא ענין הכשר מצוה. ודוקא כשהאדם הוא במדרגת ערב שבת בין השמשות יכול לבוא לאמיתית הביטול לרצון ה', שאז אין הבדל בשבילו בין מצוה להכשר מצוה, כי יודע שהכל הוא רצון העליון. ועל דרך דברי הגמרא "כמה גדולים מעשי חייא", שהוא בעצמו זרע את הפשתן וכו' ועשה את כל ההכנות ללמד תורה בעצמו.