לבאר הקשר בין שמח"ת לקראת "וזאת הברכה". הנה, שמע"צ הוא אסיפת וקיבוץ כל הענינים דחודש תשרי. ועפי"ז י"ל שהענין ד"תמליכוני עליכם" - הכתרת הקב"ה למלך ע"י הביטול דקבלת מלכותו ית' שבזה שווים כל ישראל - מתבטא בהפסוק "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". ד"תמליכוני עליכם" הוא ע"י הביטול ד"יחד שבטי ישראל". דהנה, בעבודה הפרטית דתומ"צ ישנם חילוקים בבנ"י אך ב"תמליכוני עליכם" הנה השר והאיש פשוט שווים.

וענין זה מתבטא בשמחה דשמחת תורה שבה שווים כל ישראל. דהנה בשמחה של כל הרגלים השמחה קשורה במצוות החג או בענינו הכללי של החג (זמן חרותנו, קבלת התורה והמצוות, ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים) והנה בענינים אלו ישנם חילוקים בין בנ"י באופן קיום המצוה, וממילא ישנם חילוקים בהשמחה הבא כתוצאה מקיום המצוה. אך השמחה דשמחת תורה אינה קשורה עם ענין מיוחד אלא היא ענין השמחה כשלעצמה, וא"כ היא למעלה ממדידה והגבלה והיא בכל ישראל בשוה.     

והנה, השמחה שלמעלה מהגבלה והתחלקות נקראת שמחת תורה, אף שהתורה עצמה היא מוגבלת ("ארוכה מארץ מדה"). וביאור הענין: בשמחת תורה ישנם ב' פירושים: (א) ישראל שמחים בתורה. (ב) וישראל משמחים את התורה, שמפני שישראל קדמו לכל דבר - גם לתורה - לכן ממשיכם בהתורה - שמצ"ע היא בבחי' גבול - משרשם בבחי' בלי גבול ועי"ז פורצים את הגדר וממשיכים בתורה בחי' בלי גבול. 

אך כ"ז - פירוש הב' הנ"ל שישראל משמחים את התורה - יכול להיות רק לאחרי פי' הא' הנ"ל - שישראל שמחים בתורה שהשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה דישראל באה ע"י התורה, והוא מפני שהתורה גם כמו שבאה למטה היא כולא חד עם הקב"ה באופן גלוי, ולכן בכח התורה לגלות את השורש דנש"י שהוא בהעלם בעוה"ז הגשמי, מפני שישראל הם כבן שנעשה מהות נפרד מהאב.