טעם שמחת תורה ע"פ חסידות הוא מפני נתינת לוחות האחרונות ביום הכיפורים. וע"פ נגלה הוא מפני שאז מסיימים את התורה.

והנה שבועות הוא זמן נתינת התורה בבחי' מתנה מלמעלה - "נהמא דכיסופא" - שאין בזה שלימות השמחה, משא"כ בסוכות כשגומרים את התורה שהוא עבודה בכח עצמו הנה אז השמחה היא בשלימות. 

וזה מתאים לביאור ע"פ פנימיות הענינים שהשמחה דשמח"ת קשורה עם לוחות שניות - מעלת הבע"ת - עבודה בכח עצמו, דלא כהצדיק שעבודת ה' הוא טבעו. ולכן הבע"ת מהפך הזדונות לזכיות, חידוש אמיתי.

וזהו מרומז בפרשת ברכה שבתחילה מדבר על נתינת התורה מלמעלה - "ה' מסיני בא", ובסופו מדבר ע"ד שבירת הלוחות – תשובה – ענין גמרה של תורה.