בנוגע להקהל איתא בתוספתא (סוטה פ"ז ח') "אותו היום כוהנים עומדים בגדרים ופרצות וחצוצרות של זהב בידיהם כו' כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן הוא". וצריך להבין הרי ענין הכהן הוא שהובדל לשרת בביהמ"ק בעבודת הקרבנות, וא"כ איך יתכן לומר שכשאינו מקהיל את העם דומה כמי שאינו כהן?

ויובן בהקדים שעיקר עבודת הכהנים הוא עבודת הקטורת וכמ"ש "ישימו קטורה באפיך גו'". והנה בענין הקטורת מצינו ש"מעלה עשן" הוא לעיכובא רק ביוה"כ משא"כ בשאר ימות השנה. דהנה, הרמב"ם מבאר במו"נ שטעם הקטורת הוא להעביר את הריח והזוהמא, וי"ל שכוונתו לא רק לזוהמה גשמית אלא גם לענין התשובה על החטאים, שלכן סממני הקטורת אינם ראויים לאכילת אדם, ועד  שבקטורת הי' גם חלבנה שריחה רע, כי ענין הקטורת הוא להעביר ולתקן את העבירות.

אך צריך להבין הרי ביוה"כ אין שליטה לשטן, וא"כ מדוע צריך לעבודת הקטורת – העברת הזוהמא? והביאור: בכל השנה העבודה היא תשובה מיראה, שפועלת שהזדונות נהפכים לשגגות, אך ביוה"כ עבודת התשובה היא תשובה מאהבה מעומקא דליבא שמצד בחי' היחידה שלמעלה מהגבלה שעי"ז "זדונות נעשו לו כזכיות". וזהו שביוה"כ ישנה מצוה להביא את הקטורת לקודה"ק, כי עבודת התשובה דיוה"כ הוא להעלות את האדם לבחי' "בכל מאודך" שלמעלה מהגבלה. ולכן "מעלה עשן" הוא לעיכובא כי ענין הקטורת דיוה"כ הוא ההעלאה (משא"כ בשאר השנה ענין הקטורת הוא להעביר את הזוהמא, ולכן מעלה עשן אינו לעיכובא). 

ועפי"ז, שעיקר ענין הכהן הוא להעלות את העולם התחתון, גם את הזדונות, יובן שאם הכהן אינו מתעסק בהקהלת העם מהפרצות וכו' אזי חסר לו בעיקר ענין הכהונה.

וההוראה מזה הוא לכל אחד מבנ"י שהם "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", שעל כל אחד לפעול בפרצות וכו' ולהשפיע על הסביבה להקהיל את העם ליראה את ה'.