ברש"י (כ"ט ג'): "לא נתן ה' לכם לב לדעת: להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו. עד היום הזה: שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום".

ובהמשך הפרשה: "ותבאו אל המקום הזה: עתה אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם, ושמרתם את דברי הברית הזאת. דבר אחר ולא נתן ה' לכם לב לדעת, שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד ולפיכך ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו'".

וצריך להבין כמה ענינים ומהם: מהם שני הענינים ד"חסדי המקום" ו"ולידבק בו". ומדוע מביא רש"י ב' פירושים (בב' פסוקים) על "ולא נתן גו'"? 

והביאור בזה: תכלית דברי משה לבנ"י הוא לעורר את בנ"י בקיום התומ"צ. והנה, משה הוכיחם כבר כמה פעמים לפני פסוקים אלו, ומזה שפסוקים אלו מתחילים ענין חדש, כמ"ש "ויקרא גו' ויאמר אליהם גו'", צריך לומר שישנו חידוש בפרשה זו. והחידוש הו"ע "חסדי המקום". דהנה נס פועל יראה, אך כשהנס קורה במשך זמן רב - ע"ד החסדים במדבר - אזי אינו ענין של היפך הטבע כל כך אלא ביטוי לחסדי ה', שמביא את האדם לקירוב להקב"ה - שזהו"ע "ולדבקה בו". 

והנה, בכלל הפירוש "עד היום הזה" הוא עד ועד בכלל, אך פה א"א לפרש כן כי בתורה נאמר כבר ש"ואתם הדבקים גו'", ולכן מפרש רש"י ש"עד היום" אינו כולל את אותו היום, דאז נדבקו בה'. וטעם הדביקות שהי' באותו היום הוא "שמעתי כו'".

והנה בהמשך הכתובים נאמר "ותבואו אל המקום הזה" שלכאורה הוא מיותר, ולכן מפרש רש"י שכוונת הכתוב הוא שעתה - כשבאים אל ארץ נושבת ויהיו תחת הנהגת הטבע - "אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד", וא"כ צריך להדגיש שלא יבעטו במקום. 

אך עדיין קשה, דמהלשון "ולא נתן" משמע שהעיכוב הוא מצד ה' ולא מצד בנ"י. ועוד קשה מדוע מזכיר את הנס דמלחמת סיחון ועוד לפני "ותבואו", דהרי תוכן הכתובים כאן הוא על הזמן שיבואו להנהגת הטבע? ולכן מביא רש"י (דוקא כאן - לאחר "ותבואו גו'" - ולא במקומו) "ד"א כו' שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו כו'".

אך הפירוש הראשון הוא העיקרי כי לפי' השני קשה תיבות "ויביאנו אל המקום הזה", דלפירוש השני "לב לדעת" הו"ע התלוי בזמן ולא במקום. 

מיינה של תורה: הפירוש הראשון מבאר את הכרח ראיית חסדי הקב"ה - המשכת האלוקות בתוך העולם - ניסי ה' נעשים כמו טבע. אך כל זה היה כשהיו ישראל במדבר, אך כשבאים לארץ נושבת - שהאלוקות הוא בהעלם קשה איך יכולים להתגבר על ההעלם? וע"ז מבואר בפירוש הב' שלאחר מ' שנה ניתן לבנ"י תוס' כח "תשכילו את כל אשר תעשון" שעי"ז שוברים את ההעלם וההסתר. אך בהקדמה לזה צריך להיות "ושמרתם את דברי הברית", שהו"ע קב"ע. 

עוד ענין ביינה של תורה: "לב לדעת" "עינים לראות" (חכמה), "ואזנים לשמוע" (בינה) הו"ע חב"ד. ומרומז בדברי רש"י "סוף דעתו וחכמת משנתו (משנה הו"ע לימוד בהבנה - בינה)".