צריך להבין מדוע מזכירים בקריאת הביכורים דוקא את ההצלה מלבן ופרעה ולא את שאר הנסים שנעשו לאבותינו (ע"ד הצלת יעקב ובני ביתו מיד עשו). 

והביאור: חיוב הביכורים הוא לאחר ירושה וישיבה, שההודאה לה' היא לא רק על נתינת הפירות אלא על נתינתם באופן של קביעות. וזהו שבהקריאה מזכירים רק את לבן ופרעה, כי בחרן ומצרים היו בנ"י באופן של קביעות ושם לא הגיע להם טוב, ולכן מודים לה' שהצילם מהקביעות דשם והביאם לא"י באופן של קביעות. 

בפנימיות הענינים: מבואר בדא"ח שהבאת הביכורים הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה, והקריאה הוא המשכה למטה, וזהו שמזכירים את חרן ומצרים ששניהם הם בחי' חסד והמשכה למטה - "ויצא יעקב", וירידת יעקב למצרים ועוד קודם לזה "ואת יהודה שלח לפניו גשנה". 

וההוראה: אין לאדם להסתפק בעליותיו אלא עליו להמשיך אלוקות למטה ג"כ, כדי להשלים את תכלית הבריאה - דירה בתחתונים.