ברש"י (כ"א י'): "כי תצא למלחמה: במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחיה כל נשמה".

צריך להבין: לכאורה הפי' הראשון דד' הפירושים בתיבת "כי" הוא "אי" - "אם", וא"כ מתיבת "כי" עצמו יודעים שקאי על מלחמת רשות (דמלחמת מצוה אינה "אם" – שיש בו ספק - אלא חובה), וא"כ מדוע צריך רש"י להביא ראי' ממקום אחר? 

(ומדוע בשאר מקומות שבהם נאמר "כי" בנוגע למלחמה, "כי תקרב גו'" מפרש רש"י, כדלקמן, באופן אחר?)

והביאור: בהמשך ל"כי תצא" נאמר "ושבית שביו", וא"כ אפילו אם הפירוש הוא מלחמת מצוה מ"מ צריך הכתוב לכתוב "כי" מפני ש"ושבית שביו" אינו דבר ודאי. וא"כ מתיבת "כי" אין ראיה שזהו מלחמת רשות. 

ועפי"ז יובן מה שרש"י אינו מפרש מאומה על הפסוק (כ' א') בשופטים: "כי תצא גו'" "לא תירא גו'", כי שם אפשר לפרש שקאי על מלחמת מצוה, ונאמר "כי" מפני שהיראה מהם אינו ודאי אלא "אי".

אבל בפסוק (כ' י') "כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וקראת עליה גו'" מפרש רש"י "במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות", ששם לא נאמר פרט אחר שיכולים לפרש ש"כי" קאי עליו, וא"כ צריך לומר ש"כי" קאי על מלחמת הרשות. אך רש"י אינו מסתפק בהראי' מתיבת "כי" מפני שלכאורה מוכח מהמסופר בתורה לפני זה שקריאת שלום שייכת גם במלחמת ארץ ישראל, שהרי משה רבינו שלח מלאכים לפתוח בשלום לסיחון מלך האמורי, ולכן מביא רש"י עוד ראי' ממה שמפורש בהענין "כן תעשה לכל הערים הרחוקות" דוקא אך אינו נוהג במלחמת ארץ ישראל. ובכדי שלא יקשה מהנהגת משה במלחמת סיחון מביא רש"י "כי תקרב אל עיר", ובזה מרמז שהציווי שלא לפתוח בשלום הוא רק בעת מלחמה כשבאים למלחמה, ולא כשרוצים רק לעבור. 

מיינה של תורה: מבואר בדא"ח ש"כי תצא" קאי על מלחמת הנה"א בנה"ב, וא"כ קשה איך שייך לומר שמלחמה זו הוא מלחמת הרשות ולא מלחמת מצוה? והביאור: ישנם ב' אופני בירור, עבודת התפילה שהיא מלמטלמ"ע הוא במלחמה, ולימוד התורה מלמעלמ"ט הוא בדרך מנוחה. וא"כ הבירור בדרך מלחמה דוקא הוא רשות, שהרי יכולים לברר בדרך מנוחה ע"י התורה.