על הפסוק (א, א) "ודי זהב" מפרש רש"י: "הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם כמו שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל".

וצריך להביו מדוע אין רש"י מפרש ש"זהב" הוא שם מקום, והרי הרבה מקומות נקראים על שם מעשה שקרה שם? [בשלמא בנוגע לתופל ולבן", אי אפשר לומר שהם מקום שנקרא על שם מאורע, ומפרשים ש"תפלו על המן", כי לבן ותופל הם פרטים שאינם חשובים במאורע].

והביאור בהקדים: בפרשת כי תשא מפרש רש"י בדומה לפירושו בפרשתנו, ששם מפרש "אלוקי זהב: אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו וכו'", וצריך להבין מדוע מביא רש"י את הראי' - "כמו שנאמר וכסף הרביתי וגו'" - בפרשתנו ולא בפעם הראשונה שמביא פירוש זה - בפרשת תשא? והביאור: ההכרח לפירוש רש"י בפרשת תשא הוא מתוכן הכתובים: משה הקדים "אנא חטא העם הזה וגו' ויעשו להם אלוקי זהב" לבקשת הסליחה - "ועתה אם תשא חטאתם", ולכאורה "אנא חטא העם גו'" הוא בסתירה לבקשת הסליחה. ולכן מוכרח לפרש שפסוק זה מקטין את החטא. ולכן מפרש רש"י שמשה התכוון לומר "אתה הוא שגרמת להם וכו'", שזהו לימוד זכות על ישראל. אך בפרשתנו התכוון משה להוכיח את בנ"י, ולכן מדגיש "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל", שפסוק זה מדגיש שבנ"י עשו את העגל מהכסף שנתם ךהם הקב"ה, שזה מבליט את גודל החטא ביותר.      

ועפי"ז מובן הכרחו של רש"י ש"זהב" אינו שם המקום, כי הכוונה ב"זהב" הוא או להקטין את החטא (בפרשת תשא) או להדגיש את החטא (בפרשתנו), אך אינו עצם (סיבת) החטא, דסיבת החטא הוא "וירא העם כי בשש משה וגו'". 

ורש"י אומר (הוכיחן על העגל שעשו)"בשביל" גו' - אף שלשון זה ממעט בגודל החטא - דמפני כבודן של ישראל רמז משה לימוד זכות על בנ"י, אף שבא להוכיחן. ועד"ז בשאר התוכחות שבפסוק זה, שיש לומר שגם בהם מרומז "כבודן של ישראל", כדלהלן.

במדבר: "בשביל מה שהכעיסוהו במדבר כו'", שמפני שהיו במדבר, מקום נחש שרף, ועקרב, א"כ אין להאשימם כ"כ על טענתם "מי יתן מותנו גו'". 

בערבה: "שחטאו בבעל פעור כו'", שזהו לימוד זכות, שהרי היו בערבות מואב, מקום של פריצות רבה בעון זה, וממילא הניסיון גדול ביותר.

מול סוף: על שפת הים לא הי' להם שום אפשרות להינצל בדרך הטבע, וממילא המרו. 

בין פארן: "ע"י המרגלים" - ולא "בחטא המרגלים" - שהמרגלים הסיתו את בנ"י. 

ובין תופל ולבן: "שתפלו על המן שהוא לבן", שלבן הו"ע של פשיטות, וממילא לא הי' להם תענוג אמיתי במן, ולכן תפלו על המן. 

וחצרות: "במחלקותו של קרח": המחלוקת הי' רק של קרח ולא של בנ"י, אלא שקרח פיתה אותם. 

ומכל זה מובן שגם התוכחה דהגלות הוא רק בשביל העלי', בשביל להוסיף ב"כבודן של ישראל".