ברש"י (לד, ב): "זאת הארץ אשר תפול לכם וגו': לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות. תפול לכם: על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח". 

צריך להבין מינה ליה לרש"י שהטעם שגבולות הארץ נכתבו כאן הוא כדי לדעת את גבולי הארץ בשייכות למצוות ולא בשביל הכיבוש - לידע מה לכבוש? ומדוע מפרש ש"תפול" קאי על הגורל, שלא הוזכר בפסוק זה, ולא שהארץ תיפול בידכם, שאז "תפול" קאי על הארץ גופא? ומדוע מביא רש"י מדרש אגדה שלכאורה אינו שייך לפשוטו של מקרא?

והביאור: באם כוונת הכתוב היא להודיע את גבולי הארץ עבור הכיבוש אזי הי' צריך להיאמר בקיצור "זאת נחלתכם בארץ כנען לגבולותיה". ותיבות "תיפול לכם", שמשמעם ענין נוסף שנעשה ע"י הקב"ה מבלי פעולה מצד בנ"י, מוכח שכוונת הכתוב הוא לענין נוסף בדבר שנוגע כלפי שמים. ועוד, שאם כן אינו מובן מדוע נצטוה משה לומר ציווי זה לכל ישראל ולא ליהושע? ולכן מפרש רש"י שהכוונה כאן הוא בנוגע למצוות התלויות בארץ.

אך צריך להבין הרי גם עבר הירדן נעשה חלק מארץ ישראל, ולכן מדגיש רש"י "מן הגבולות הללו ולפנים גו'" זאת אומרת שעל פי פשוטו של מקרא אין המצוות התלויות בארץ נוהגים בעבר הירדן.

אך אם הכוונה לענין המצוות קשה מדוע נאמר לשון נפילה? ולכן מפרש רש"י שנפילה קאי על הגורל. אך זה קשה כי גורל קאי על החלוקה בין בני ישראל, ופרשה זו מדברת על כיבוש הארץ בכללותה לרשות בני ישראל. ולכן מביא רש"י מדרש אגדה ש"תפול" קאי על שרי אוה"ע. ועוד ועיקר הול"ל "אשר תעלה לכם", שהוא ג"כ לשון הנאמר גבי גורל, ועוד שכאן מדובר בקביעות החלוקה ע"פ הגורל וזהו בעליית הגורל ולא בעת שמפילים הגורל.

מיינה של תורה: ארץ קאי על נשמות ישראל, שנופלים למטה בעולם הזה, וכוונת הירידה היא מפני שהרבה מצוות תלויים בארץ, ודוקא על ידי הירידה מתעלית הנשמה בעילוי עצום. אך על פי זה קשה מדוע נאמר לשון נפילה, ועל זה מפרש רש"י שעל ידי שהנשמה יורדת והאהבה ויראה שלה היא בנפילה, הנה דוקא על ידי זה מגיעה לבחינת גורל – עבודת הנשמה שלמעלה מטעם ודעת.