בענין ירושת הארץ המבוארת בפרשתנו צריך להבין מהו ענין הגורל לאחרי שהחלוקה היא על פי שכל וטעם - "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט"?

ויובן בהקדים שבנוגע לתורה מצינו לשון ירושה, מכר, ומתנה. ויש לומר שזהו ג' בחי' בתורה (א) ירושה הוא ענין שהתורה קשורה עם כל אחד מישראל מצד מציאותו. (ב) מכירה היא התורה שהאדם מקבל לפי ערך יגיעתו. וב' מדרגות אלו קשורות עם מציאות האדם או עבודתו, (ג) ומדרגת מתנה הוא התורה כפי שהיא למעלה משייכות לאדם, שבאה מלמעלה לאחרי שלימות עבודת האדם עצמו. 

וזהו הביאור בזה שבני ישראל שמעו ב' דברות מפי הקב"ה – שזהו בחינת מתנה שבתורה, ושאר הדברות שמעו ממשה – שזהו בחינת התורה כפי ששייכת לגדרי האדם. (ורק שגם דברות אלו הנה מתחילה שמעו מפי הגבורה אך לא הבינו, ומשה פירשה להם, שדיבור ה' פעל שהאמונה תבוא גם בקיום המצוות פרטיות).  

ועד"ז הוא בירושת הארץ, דבארץ ישראל ישנה גילוי אלוקות, וענין זה - שבעולם הזה יהיה גילוי אלוקות - הוא רק בדרך מתנה מלמעלה שלמעלה משייכות לאדם, שזהו ענין הגורל.