בפרשתנו מסופר שהקב"ה ציוה את בני ישראל לחלוק את המלקוח בין תופשי המלחמה ובין כל העדה, ולהרים אחד מחמש מאות מאת אנשי המלחמה לכהנים, ואחד מחמשים מאת העם ללויים. ואח"כ מפרט הכתוב את חשבון כל מין ומין, וחשבון המחצית השייך לתופשי המלחמה, וחשבון המכס ממנו לה', ואת סכום המחצית דבני ישראל.

וצריך להבין מה נוגע לדעת פרטי החשבון דכל ומין ומין, ובאם ישנו צורך מדוע לא נזכר סכום המכס מאת בני ישראל לה'?

הביאור בזה: אילו נאמר רק ציווי הקב"ה לחצות את המלקוח ולהרים מכס מכל חלק היה מקום לשאלה מה לעשות אם השארית המלקוח שאינו מתחלק לחצאים ולחמש מאות (וא"כ המכס שצריך להרים מהמחצית לא הורם מהשארית), דהרי אין זה שכיח כלל שהמספר דהמלקוח יהיה מתחלק בדיוק לחצאים ולאחד מחמש מאות, והיה צריך להיות ציווי בנוגע לשאר המלקוח. ולכן מביא הכתוב את החשבון המדויק דהמלקוח, להורות שאכן היה זה מספר המתחלק לחמש מאות (שדוקא על ידי זה מתקיים "והרמותו ממנו").

והתורה מפרטת גם את מחצית בנ"י כדי להדגיש שהיה ענין בלתי רגיל כלל, שבמשך כל הזמן שספרו וחלקו את המלקוח לא מת אף אחד מהבהמות, ולכן האחד מחמש מאות והמחצית של בני ישראל היה בדיוק. ולאחרי כל זה אין צורך לפרט את המספר של החמישים שהרימו בני ישראל (שזהו מובן מעצמו).

ההוראה: הקב"ה סיבב כמה סיבות, הרבה לפני זמן המלחמה, שלמדין יהיה סכום מדויק שיכול להתחלק לחצי ולחמש מאות. ומזה ילמוד האדם שהקב"ה יסבב כמה סיבות שהאדם יוכל לקיים מצוה.