ברש"י (כז, ה): "ויקרב משה את משפטן: נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תביאון אלי. דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להיכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן". 

צריך להבין: בפירוש הראשון: גם לפני פרשה זו מצינו שמשה לא ידע הלכה, ורש"י אינו מפרש מאומה, ואם כן מה מכריחו לפרש כאן שידע ונתעלם ממנו? ובפירוש הב': למה דוקא כאן מפרש רש"י הטעם שנתעלם ממנו ולא בפעמים הקודמות?

והביאור בזה: לרש"י קשה הלשון ויקרב משה "את משפטן", דלא נאמר הלשון הרגיל "את הדבר" וכיוצ"ב. ולכן מפרש רש"י ש"משפטן" הוא הפסק דין (ד"דבר" קאי על כל השקליא וטריא), זאת אומרת שמשה ידע את הפסק דין לפני כן ובכל זאת הקריב את משפטן לפני ה', כי באותה שעה נתעלמה ממנו. ובטעם שנתעלם ממנו מפרש רש"י "שכאן נפרע וכו'". אך לפי זה קשה למה חיכה ה' ארבעים שנה עד שיתוקן הדבר? ולכן אומר רש"י "ד"א" - וקאי על הטעם שנתעלם ממנו, דפירוש השני הוא בהמשך לפירוש הראשון שנתעלם ממנו, ורק שהפירוש השני מביא טעם אחר מדוע נתעלמה, והוא ש"ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה כו'". אך הפירוש השני אינו הפירוש העיקרי, כי קשה האם משום זכות בנות צלפחד יפסיד משה ש"נתעלמה הלכה ממנו"?

מהענינים המופלאים בפרש"י זה: הלשון "נתעלם ממנו" מצינו בענין קנאים פוגעים בו ובבנות צלפחד. ויש לומר הביאור בזה: "נתעלמה הלכה ממנו" הוא חסרון במעלת מסירת ההלכה ממשה לבני ישראל (שהם לא ידעו על הפסק דין עד הפעם השניה), אך יש לומר שבשני הלכות אלו לא היה חסרון, מפני שמשה היה נוגע בדבר במעשה זמרי וגם בבנות צלפחד, שהרי אמרו שאביהם לא היה בעדת קרח, ואם כן בשעת מעשה אין מקבלים הלכה ממי שנוגע בדבר, ואם כן לא היה חסרון בזה שנתעלמה ההלכה ממשה כי בין כך לא היו יכולים לפסוק על פי משה.