ברש"י (טז, כב): "אל אלהי הרוחות: יודע מחשבות אין מדתך כמדת בשר ודם מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא. האיש אחד: הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקדוש ברוך הוא יפה אמרת אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא". 

צריך להבין מה ניתוסף על ידי המשל מהמלך? ומדוע אין רש"י מפרש כעין זה בסיפור סדום? וגם במלך בשר ודם מהו ההצדקה להיפרע מכולם, גם מאלו שלא חטאו? ומהו הפירוש בשינוי הלשון, דמתחילה אומר "סרחה" ולבסוף אומר "החוטא". 

והביאור: רש"י כוונת רש"י הוא לפרש טענת משה להקב"ה והוא שאף שהיו הרבה חוטאים מכל מקום קרח הסיתם לחטוא. וזהו "סרחה עליו מקצת מדינה", שהרבה סרחו, אך משה אמר שרק קרח הוא החוטא כי הוא הסיתם ואם כן אף שמלך אינו יכול להבחין בין אלה שסרחו להחוטאים, מ"מ הקב"ה יכול להבחין. 

והקב"ה הסכים עם משה ואמר "אני יודע ומודיע מי חטא", אך בפועל היה יותר מחוטא אחד כי גם דתן ואבירם חטאו. 

וההוראה: אף שדתן ואבירם אמרו "המעט גו'" מכל מקום השתדל משה לדונם לכף זכות ולומר שזהו רק סרחון, ומזה הוראה עד כמה צריך להשתדל לדון את חברו לכף זכות.