ברש"י (יד, לו): "וישובו וילינו עליו: וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דיבה, אותם אנשים וימותו".

בפשטות כוונת רש"י הוא ש"וישובו" אין הכוונה שהוציאו דיבה עוד פעם, אלא הכתוב אומר שכששבו מארץ ישראל אזי "וילונו עליו".

אך לפי זה קשה, דלכאורה כל פסוק זה מיותר דלכאורה מה משמיענו פסוק זה? והביאור: שהקושי שרש"י בא לפרש הוא זה גופא, מה מוסיף הכתוב. ומפרש שבתיבות אלו מרמזת התורה את הטעם לזה שהמרגלים מתו באותו היום, דהטעם שלא הועילה תפילת משה עבורם הוא כי "וילונו עליו", על משה, ואין קטיגור נעשה סניגור. 

וממשיך לפרש: "כל הוצאת דיבה לשון חינוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו כמו דובב שפתי ישנים, וישנה לטובה וישנה לרעה". שכונת רש"י הוא להדגיש שפסוק זה אינו סיבת מיתתם, דהרי דיבה יכול להיות לטובה. וטעם מיתתם נאמר בפסוק שלאחר זה "ויוציאו דיבת הארץ רעה" (שהוא חטא נגד ה') אך כנ"ל הסיבה שלא הועילה תפילת משה הוא בפסוק דידן. 

וההוראה: אף שכל אחד מחוייב להתפלל על עצמו, מכל מקום ישנו אתפשטותא דמשה בכל דרא, ודוקא תפילת משה (ולא תפילתם, אף שהיו דור דיעה) – שהוא הראש דכללות הקומה דבני ישראל – פעל שבני ישראל יחיו חיים טובים בגשם ורוח – וכמה מהם חיו קרוב לארבעים שנה.