לקוטי שיחות חי"ג ע' 30 (בהעלותך ב)
קיצור
בפרשתנו (יב, ג) נאמר "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". והנה, מבואר שמשה היה עניו (לא רק שלא התגאה אלא הי' עניו) בפני כל אדם מפני שחשב שאילו ניתנו הכוחות שלו לאחר היה האחר מגלה את הכוחות יותר ממנו. אך לכאורה קשה, דמעלת משה היא בעיקר בענין הנבואה, ונבואה הוא מתנה מלמעלה, ובזה אין נוגע לגלות את הכוחות?
ויובן בהקדים סיום מסכת סוטה: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", ובגמרא: "אמר ר' יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא". וצריך להבין איך יתכן שיאמר על עצמו שהוא עניו, ומדוע לא אמר כל אחד מהם "לא תיתני" מפני חברו?
והביאור: ר' יוסף היה מארי חטין ו"קארי אנפשיה ורב תבואות בכח שור", זאת אומרת שהוא רק אמצעי שעל ידו נתגלו הכשרונות שניתנו לו מלמעלה, כמו שהשור הוא רק אמצעי לצמיחת התבואה על ידי הארץ. ואף שכשאדם לומד תורה הנה התורה מגינה מפני החטא, מכל מקום, סובר ר' יוסף, שאין זה מצד האדם - שהאדם נעשה אדם השמור מן החטא - אלא מצד התורה, שהתורה מצילה מן החטא.
(דוגמא ומקור למחלוקת האם התורה פועלת שינוי באדם הוא, שר' יוסף סובר שאם רוצה לקרות קריאת שמע ליד מי רגלים צריך להטיל בתוכם רביעית מים אפילו אם המים קדמו, ור' נחמן סובר שאם המים קדמו אזי מתבטלים המי רגלים במים כל שהן, מפני שראשון ראשון מתבטל. ויש לומר שזה מתאים לשיטתו שהאיכות דהמים פועל שינוי בהמקום שנעשה מקום של טהרה ולכן ראשון ראשון בטל, על דרך שיטתו שהתורה פועלת שינוי במקום שבו נמצאת – באדם הלומדה).
ולכן ר' יוסף אמר רק "לא תתני ענוה דאיכא אנא", אך לא הזכיר יראת חטא כי לדעתו היראת חטא אינו "אנא" אלא זהו פעולת התורה. משא"כ ר' נחמן סובר שלימוד התורה פועל על האדם שהוא מתעלה ואינו שייך לחטא, ולכן סבר ר' נחמן שאי אפשר לר' יוסף לומר שהוא עניו מכל האדם, כי הוא נתעלה על ידי עבודתו.
(ור' יוסף אינו יכול לומר "לא תתני יראת חטא דאיכא ר' נחמן", כי יראת חטא דר' נחמן היה על ידי ענין שחוץ ממנו, שאימו "לא שבקתיה גלוייה ראשיה").
אך על פי זה צריך להבין, לדעת ר' נחמן שסובר שהתורה פועלת שינוי באדם הלומד ואם כן אינו יכול להיות עניו מכל האדם, קשה איך שייך שרבי, וכל שכן משה, היו ענוים? והביאור: שהענוה דרבי והעונה דמשה אינו ענוה על פי טעם אלא ענוה בעצם.
(ולכן דוקא ר' נחמן שהיה מחסידי בבל, שדוקא ע"י אופן הלימוד דתלמוד בבלי מגיעים לבחינת הכתר, מדבר על ענוה בעצם – בחי' הכתר).
וזהו הביאור בזה שמשה היה עניו - אף שהנבואה ניתנה לו מלמעלה - ואין שייך בזה שאחר יגלה את הכוחות יותר ממנו - כי משה היה עניו בעצם שלמעלה מענוה שעל פי חשבון.
ויובן בהקדים סיום מסכת סוטה: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", ובגמרא: "אמר ר' יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא". וצריך להבין איך יתכן שיאמר על עצמו שהוא עניו, ומדוע לא אמר כל אחד מהם "לא תיתני" מפני חברו?
והביאור: ר' יוסף היה מארי חטין ו"קארי אנפשיה ורב תבואות בכח שור", זאת אומרת שהוא רק אמצעי שעל ידו נתגלו הכשרונות שניתנו לו מלמעלה, כמו שהשור הוא רק אמצעי לצמיחת התבואה על ידי הארץ. ואף שכשאדם לומד תורה הנה התורה מגינה מפני החטא, מכל מקום, סובר ר' יוסף, שאין זה מצד האדם - שהאדם נעשה אדם השמור מן החטא - אלא מצד התורה, שהתורה מצילה מן החטא.
(דוגמא ומקור למחלוקת האם התורה פועלת שינוי באדם הוא, שר' יוסף סובר שאם רוצה לקרות קריאת שמע ליד מי רגלים צריך להטיל בתוכם רביעית מים אפילו אם המים קדמו, ור' נחמן סובר שאם המים קדמו אזי מתבטלים המי רגלים במים כל שהן, מפני שראשון ראשון מתבטל. ויש לומר שזה מתאים לשיטתו שהאיכות דהמים פועל שינוי בהמקום שנעשה מקום של טהרה ולכן ראשון ראשון בטל, על דרך שיטתו שהתורה פועלת שינוי במקום שבו נמצאת – באדם הלומדה).
ולכן ר' יוסף אמר רק "לא תתני ענוה דאיכא אנא", אך לא הזכיר יראת חטא כי לדעתו היראת חטא אינו "אנא" אלא זהו פעולת התורה. משא"כ ר' נחמן סובר שלימוד התורה פועל על האדם שהוא מתעלה ואינו שייך לחטא, ולכן סבר ר' נחמן שאי אפשר לר' יוסף לומר שהוא עניו מכל האדם, כי הוא נתעלה על ידי עבודתו.
(ור' יוסף אינו יכול לומר "לא תתני יראת חטא דאיכא ר' נחמן", כי יראת חטא דר' נחמן היה על ידי ענין שחוץ ממנו, שאימו "לא שבקתיה גלוייה ראשיה").
אך על פי זה צריך להבין, לדעת ר' נחמן שסובר שהתורה פועלת שינוי באדם הלומד ואם כן אינו יכול להיות עניו מכל האדם, קשה איך שייך שרבי, וכל שכן משה, היו ענוים? והביאור: שהענוה דרבי והעונה דמשה אינו ענוה על פי טעם אלא ענוה בעצם.
(ולכן דוקא ר' נחמן שהיה מחסידי בבל, שדוקא ע"י אופן הלימוד דתלמוד בבלי מגיעים לבחינת הכתר, מדבר על ענוה בעצם – בחי' הכתר).
וזהו הביאור בזה שמשה היה עניו - אף שהנבואה ניתנה לו מלמעלה - ואין שייך בזה שאחר יגלה את הכוחות יותר ממנו - כי משה היה עניו בעצם שלמעלה מענוה שעל פי חשבון.