ברש"י (י, י): "על עלותיכם: בקרבן ציבור הכתוב מדבר. אני ה' אלוקיכם: מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות כו'".

וצריך להבין מהו המקור שמדובר בקרבן ציבור? ומדוע מוציא את הכתוב "אני ה' אלוקיכם" מפשוטו - שבכל מקום פירושו "נאמן לשלם שכר" - ומפרש שקאי על פסוקי מלכיות?

ויובן בהקדים הביאור בזה שרש"י אינו מפרש מהו "וביום שמחתכם". דאי אפשר לומר שקאי על המועדים מכיון, שהרי מיד אחר כך נאמר "ובמועדיכם". ויש לומר שזה פשוט כל כך עד שאין רש"י צריך לפרשו, דפסוק זה הוא בהמשך להפסוק הקודם "וכי תבואו מלחמה גו' והרועתם גו' ונושעתם מאויביכם", ומיד בהמשך לזה נאמר "וביום שמחתכם", ולכן יש לומר בפשטות שקאי על השמחה דנצחון המלחמה. ולכן מפרש רש"י ש"עולותיכם" פירושו קרבנות ציבור כי כל התוכן דב' פסוקים אלו הוא ענינים השייכים לציבור.

ועל פי זה מובן מדוע אין רש"י מפרש ש"אני ה' אלוקיכם" פירושו "נאמן לשלם שכר", כי בפסוק הקודם כבר נתבאר שישנו שכר – "ונושעתם מאויביכם". ולכן מפרש רש"י שהיתור מלמדנו שכל מקום שישנו ענין של זכרונות ושופרות (כבנדו"ד - שישנה תקיעה בשופר וכן "והיו לכם לזיכרון") יש להזכיר גם מלכיות (שלכן נאמר "אני ה' אלוקיכם"), אך אין כוונתו שפסוק זה מדבר על פסוקי מלכיות זיכרונות ושופרות, כי כנ"ל, זהו היפך פשוטו של מקרא. ורק ש"מכאן למדנו" - בנוגע לענין אחר - שכאשר ישנו אמירת פסוקי זכרונות ושופרות צריך להזכיר גם פסוקי מלכיות.

והביאור בעבודת האדם: מלחמה על "הצר הצורר" הוא ענין מלחמת היצר. ובמלחמת היצר צריך להיות "והרעותם בחצוצרות" שהוא ענין לב נשבר וביטל והכנעה לה' שיתחנן לפני הקב"ה לרחם על נפשו. ומשמיענו הכתוב שגם לאחר הניצחון, כשישנו כבר שמחה ועבודת ה' שלו היא מתוך תענוג, צריך גם כן להיות "ותקעתם" – קבלת עול וביטול. ואדרבא העולה קודמת לשלמים. ומלמדנו רש"י שצריך שיכלול את עצמו עם הציבור כי תפילת הרבים רצויה יותר.