ברש"י: "המשכן משכן: שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל".

צריך להבין כמה ענינים ומהם: מדוע אומרים שבהקמת המשכן נרמז ענין של חורבן, ומדוע אין אומרים שזהו רמז לבנין בתי המקדש (ומשכן לשון "ושכנתי בתוכם")? ומדוע מדגיש רש"י "שני פעמים", הרי כשאומר "המשכן משכן" רואים מיד שזהו ב' פעמים? ומדוע מפרש שקאי על ב' בתי מקדש ולא על משכן שילה ובית ראשון (שבכמה ענינים הרי הם קרובים יותר זה לזה ממקדש ראשון ושני, שהרי במשכן שני חסרו ה' דברים)?

והביאור: העיקר בבית המקדש הוא ענין הקביעות שבו, שהוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה. ואם כן מזה שאותו הלשון נאמר פעמיים (וזהו שרש"י מדגיש "שני פעמים", שאין זה רק מיתורא) משמע שקאי על ב' המקדשות שבענין העיקרי שבהם – ענין הקביעות – הם דומים זה לזה.

וענין הקביעות שבמקדש מודגש בזה שהמקדש נתמשכן, שגם בעת החורבן לא נתבטל ח"ו אלא ניטל מבני ישראל באופן של משכון, על מנת להחזיר. וזהו שרש"י מדגיש "על עוונותיהם של ישראל", דהחורבן אינו מצד בית המקדש אלא מצד ישראל, אך המקדש עצמו לא נתבטל.

עוד ענין ב"על עונותיהן של ישראל": מזה רואים עד כמה הקב"ה חפץ בקיום המקדש בתוך בני ישראל, שאף שעונותיהם של ישראל הוא טעם לחורבן, מכל מקום חיכה הקב"ה רבות בשנים, אולי ישובו בני ישראל מעונותיהם.

וההוראה: דיו כעבד להיות כרבו, שאף שהנהגת הזולת אינו כדבעי מכל מקום צריך לעזור לו בעשיית וקיום המשכן.

וכך היתה הנהגת הקב"ה שאף בזמן שבני ישראל עשו את העגל, למד הקב"ה תורה עם משה כדי שילמדה את בני ישראל.