ברש"י (ח, יז): "משליח בך: מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז. את הערב: כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'. כדאיתא במדרש רבי תנחומא".

צריך להבין, לאחר שפירש רש"י "מגרה בך" מדוע צריך להוסיף "לשון שיסוי" (שאינה ידועה לתלמיד יותר מ"מגרה", שהרי שיסוי לא נזכר אף פעם בחומש)? ומדוע מביא את הטעם לב' מכות הראשונות דוקא פה ולא במקומם, וביותר קשה שהרי אינו מביא טעם למכת ערוב?

והביאור: בכל מכה נאמר בפירוש בתורה מהו המכה, משא"כ בערוב לא נאמר בתורה מהו הערוב. ולכן מפרש רש"י שהפירוש "משליח" הוא "מגרה", וא"כ התורה מספרת לנו שהערוב הוא עירבוב של חיות ששייך בהם גירוי. וזה שהתורה מדגישה רק את ענין הערוב (ולא את עצם הענין שבאו חיות) הוא מפני שעיקר החידוש במכה הוא שהחיות באו בערבוביא. אך לפי זה קשה מהו ההדגשה ש"משליח" – לשון גירוי, הרי בטבע החיות מתגרות בבני אדם? ולכן מוסיף רש"י שכאן היה הגירוי ביותר מהרגיל – "לשון שיסוי", ולכן מדגיש הכתוב "משליח".

והנה, בפשוטו של מקרא טעם ג' מכות הראשונות היה כדי להלקות את יראתם, וכדי שחרטומי מצרים יאמרו "אצבע אלוקים היא" (ולכן צריך לומר שבפשוטו של מקרא היו ג' מכות אלו גם בישראל, כי לולא זאת ההכאה דיראתם - וההוכחה ש"אצבע אלוקים היא" שעי"ז - אינה בשלימות), ולכן אין רש"י מביא את הטעם על פי הדרוש במכות אלו במקומם. אך במכת ערוב לא נתפרט טעם למכה. ולכן מביא רש"י מהמדרש על טכסיסי מלכים, שכוונת רש"י הוא שטעם מכת ערוב הוא על דרך מה שנאמר בנוגע לצפרדעים, שענינם הוא לגרום לבהלה, מקרקרים והומים.

(ורש"י מביא נחשים ועקרבים כי בפשוטו של מקרא סיום הכתוב "ומלאו בתיך גו' אשר הם עליה", "הם" קאי על הבתים שהערוב יהי' באדמה אשר הבתים עומדים עליה, וא"כ אם זה קאי על החיות הי' צריך הכתוב להדגיש ענין בלתי רגיל זה, ולכן מפרש רש"י שהיו גם נחשים ועקרבים שדרכם להיות בבורות וכו' בתוך האדמה).

וממשיך רש"י "כדאיתא במדרש ר' תנחומא", שבזה מרמז להמשך דברי המדרש שם ש"קרקורם קשה להם מהשחתתם", ולכן מדגישה התורה את הענין דערוב – הבהלה – כי זה היה עיקר המכה.

מיינה של תורה: דוקא בערוב, שענינו עירבוב, יכול להיות קס"ד שהקב"ה גרם לביטול המחיצות בין ישראל לעמים, ולכן הראה הקב"ה שישנו חילוק בין ישראל ומצרים, שהמכה היתה רק במצרים. וזה היה לפני מתן תורה, ואם כן על אחת כמה וכמה לאחר שבחר בנו הקב"ה במתן תורה, שצריך לשמור על המחיצה המבדלת בין ישראל לעמים.