בענין חיוב הסיבה בליל פסח אפשר לבאר בב' אופנים: (א) זהו דין במצה וד' כוסות וכו', שמצה (וד' כוסות) צריכים להיאכל בהסיבה כדי לקיים את מצות אכילת מצה (וד' כוסות) כדבעי. וכאופן זה מוכח בגמרא "השמש שאכל כזית מצה כשהוא מסיב יצא, מסיב אין לא מיסב לא". (ולפי אופן זה אם אכל מצה שלא בהסיבה צריך לחזור ולאכול מצה גם אם עתה אינו חייב בהסיבה, כגון שיושב לפני רבו, כי כשאכל מצה בפעם הראשונה היה חסר בענין המצה). (ב) שהסיבה היא חיוב בפ"ע ורק שנקבעה על המצה (ובשאר הסעודה ה"ז הידור), וכדמוכח מלשון הרמב"ם ואדה"ז "חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא משעבוד מצרים כו' לפיכך כשסועד אדם בלילה זה כו' דרך חירות". שהטעם הוא כדי "להראות", וזהו ענין בפני עצמו מחיוב מצה.

ויש לומר שבהסיבה ישנם ב' ענינים הנ"ל, שזהו דין בפ"ע וגם דין באכילת מצה וד' כוסות.

וזהו שאדה"ז מביא בשו"ע "שהד' כוסות תקנו חכמים כנגד ד' לשונות של גאולה האמורים בפרשת וארא". שמפני שד' כוסות ענינים גאולה (דלא כהטעמים האחרים המובאים בירושלמי, כוסות של פרעה כו') לכן יש בהם דין הסיבה.

ואף שכל אחד מהד' כוסות קשור עם ענין פרטי, מ"מ קשורים כולם עם הגאולה, וזה מרומז בכך שאדה"ז משנה את סדר הד' לשונות מכפי שהם בתורה. דבתחילה מביא "והוצאתי" שקשור עם קידוש היום שבו אומרים זכר ליציאת מצרים. ואח"כ מביא "וגאלתי" שקשור עם אמירת ההגדה עם כל הפרטים שנאמרו בהמשך ל"וגאלתי" "ביד חזקה גו'". ואח"כ "ולקחתי" שקשור עם התורה שהרי "ולקחתי אתכם לי לעם" היה במתן תורה, וזה קשור עם ברכת המזון שבה מזכירים תורה. ואח"כ "והצלתי" שקאי על הגאולה העתידה שקשורה עם אמירת הלל.

בפנימיות הענינים: ד' לשונות הם כנגד ד' מדרגות בתשובה. "סור מרע" – שלא יפגום ושיהיה גילוי אלוקות בממכ"ע, וזהו כנגד "והוצאתי". "ועשה טוב" – שיתמלא האור שחיסר בביטול מ"ע, ע"י המשכת סוכ"ע – "והצלתי" לשון צל. "בקש שלום" – תשובה עילאה ע"י התורה שיש בה ב' בחינות, חיצוניות ופנימיות – "וגאלתי" כנגד נגלה דתורה שעי"ז נעשה בן חורין, "ולקחתי גו' לי" - כנגד פנימיות התורה שפועלת יחוד אמיתי באוא"ס.

ועפי"ז יובן שינוי הסדר, דבתורה - שבה מודגשת מעלת לימוד התורה על קיום המצות - "וגאלתי" "ולקחתי" באים באחרונה כי התורה היא שלימות המעלה. אך בשו"ע, ששייך למעשה בפועל, מודגש מעלת המעשה על לימוד ולכן "והצלתי" – מעשה המצוות - בא באחרונה.

באופן אחר: ד' הכוסות הם כנגד ד' הבנים, שכנגד ד' העולמות, ובההגדה הרשע – עשיה – יושב ליד החכם, כדי שהחכם ישפיע עליו. ולכן הסדר בתורה הוא "והוצאתי" "והצלתי גו'" - אצילות, עשי', בריאה, ויצירה. אך בשו"ע נמנו כפי מעלתם ולכן הסדר הוא "והוצאתי", "וגאלתי", "ולקחתי", "והצלתי" – חכם, תם, שאינו יודע לשאול, ורשע.