צריך להבין מדוע סיום ספר בראשית הוא "וישם בארון במצרים" - היפך בכלל שמסיימים בטוב? ומהו הקשר בין סיום הספר להתחלתו?

ויובן בהקדים הביאור בפירש"י על התחלת התורה: "מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו שאם יאמרו אוה"ע לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים יאמרו להם כל הארץ של הקב"ה ברצונו בראה כו' ונתנה לנו". ויש לומר שענין זה הוא לא רק מענה לאומות העולם אלא גם הוראה לבני ישראל. והביאור בזה: אומות העולם טוענים שענינם של בני ישראל הוא עבודת ה', ולכן אינם זקוקים לארץ גשמית לעשותה ארץ ישראל. אך בני ישראל עונים ש"כח מעשיו" - עיקר הכוונה העליונה הוא להמשיך קדושה בעולם העשיה - בגשמיות העולם, לא רק להוציא את ניצוצות הקדושה שבמקום מסוים אלא בירור המקום עצמו.

והנה תוכן ספר בראשית הוא בנוגע לאבות שנתנו לבני ישראל את הכח להמשיך קדושה בעולם הזה, וספר שמות מדבר ע"ד עבודת בני ישראל עצמם (שלכן בספר שמות מובא עוד הפעם סיפור הירידה למצרים, כי בספר שמות הכוונה הוא לא המעשה אבות - הנתינת כח מיעקב לירידה למצרים - אלא עבודת בני ישראל עצמם בבירור מצרים).

והנה, כדי שיהי' קשר בין מעשה אבות לעבוד הבנים צריך להיות במעשה האבות מעין העבודה דהבנים, וזהו שסיום ספר בראשית הוא בירידה דיעקב למצרים (אף שאצל יעקב לא הי' זה גלות אמיתי שהרי אדרבא פרנסתם של מצרים היתה תלוי' בברכת יעקב), ועד"ז מצד יוסף שהי' השליט במצרים.

וזהו סיום ספר בראשית, שיוסף רמז לאחיו שעם היות שעתה מתחילה העבודה דהבנים - הירידה והבירור דמצרים - מ"מ אין לגלות שליטה עליהם - "ואלוקים פקוד יפקוד אתכם" - כי כל ענין הגלות הוא כדי שבני ישראל יתעלו על ידי זה - "והעלה אתכם". וזהו הטעם שיוסף נקבר במצרים כי על ידי זה ניתן הכח לבני ישראל שגם בהיותם במצרים ישלטו על מצרים.