ברש"י (מח, ז): "ואקברה שם: ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

צריך להבין מדוע אין רש"י מפרש כהרמב"ן, ש"מתה עלי" הוא הטעם שלא קברה במערת המכפלה מפני שמתה עליו פתאום, שזהו פשוטו, ומדוע מפרש ש"על פי הדיבור וכו'" שאינו מרומז בפסוק. ומהו הפעולה ד"יש שכר לפעולתך"? ומדוע אינו מביא את המשך הפסוק "ויש תקוה לאחריתך".

והביאור: רש"י מדייק "ידעתי שיש בלבך עלי", זאת אומרת שאין זה טענה שכלית, כי כמובן יוסף ידע שיעקב הי' עושה ככל יכולתו לקבור את רחל במערה, ולא הי' אשם בכך שלא קברה. ורק "שיש בלבך", שנשאר הרגש הכאב בלב. ולכן אין רש"י מפרש כהרמב"ן, שלפי הרמב"ן יעקב מתנצל, ולפי רש"י אינו צריך להתנצל כנ"ל.

ויעקב אמר "שעל פי הדיבור קברתיה וכו'", זאת אומרת שרחל עצמה היתה רוצה להיקבר שם בשביל בניה. ונרמז ב"יש שכר לפעולתך", ש"פעולתך" הוא פעולת רחל שנקברה בדרך, שזה מדגיש שזהו רצונה.

ועפי"ז מובן מדוע יעקב אמר זה ליוסף כשבירך את אפרים ומנשה ולא כשצוה את יוסף לקברו, כי בזה מדגיש ש"אפרים ומנשה לי הם" (אף שלא נלדו בסמיכות ליעקב), בזכות זה שרחל נקברה שלא בסמיכות ליעקב.

והנה, בגמרא על פסוק זה איתא "אין האשה מתה אלא לבעלה". וזה שייך לפירוש הנ"ל שרחל רצתה להיקבר בדרך בשביל בניה, דזהו ענין עקרת הבית, שאף שאינה מתעסקת בגלוי בעניני קדושה, מ"מ היא מוותרת על טובתה בשביל בני ביתה.

ולכן יעקב - עבודת האיש בקדושה גלויה - נקבר במערת המכפלה, מקום של קדושה. ורחל, כנ"ל, מותרת על העבודה בקדושה גלויה בשביל בניה, שלכן נקברה בדרך.