על הפסוק (מו, ג) "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם", מפרש רש"י: "לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ".

וצריך להבין הרי הפסוק אומר שהיה ירא לרדת מצרימה, וא"כ מדוע משנה רש"י ומפרש שהיראה היתה "על שנזקק לצאת לחוצה לארץ"? ומדוע משנה רש"י מלשון "אל תירא" ללשון "מיצר"?

והביאור: בפסוקים שלפני כן כבר נאמר שיעקב החליט לרדת מצרימה ("רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות", ועוד), ואם כן אי אפשר לומר שיעקב נתיירא ללכת למצרים, שהרי החליט כבר לצאת, ואם כן צריך להבין מדוע נאמר לו דיבור זה דוקא פה? והביאור: כשהגיע לבאר שבע, שהוא הגבול דארץ ישראל, הנה אף שלא נתיירא לצאת לחוץ לארץ מ"מ, מפני שהגיע להיציאה בפועל, הי' לו צער.

(ואף שהאבות (חוץ מיצחק) לא נזהרו שלא לצאת מארץ ישראל, ויש לומר שהטעם לזה הוא מפני שאז לא היתה ארץ ישראל קדושה ומובדלת משאר הארצות, מ"מ הי' יעקב מיצר דוקא עתה, ולא ביציאתו לחרן, כי עתה היו בני ישראל שבעים נפש - התחלה של עם - וחשב שמן הראוי שיהיו בארץ ישראל - מקום בני ישראל. ועל זה אמר לו הקב"ה שאדרבה "לגוי גדול אשימך שם").

מיינה של תורה: הקב"ה אמר ליעקב "אל תירא" אך לא אמר לו שלא להצטער. והוא מפני שהטעם שלא ירא מחושך הגלות הוא מפני שמצטער לצאת לחו"ל, וא"כ מרגיש שאין הגלות מקומו האמיתי, ורצוא זה גופא מגביה את האדם למעלה מהגלות, ופועל שהגלות לא יפעול עליו, וממילא "אל תירא מרדה מצרימה". ואם כן דוקא על ידי שהי' "מיצר" יכול להיות "אל תירא".