ברש"י: "ג' מוחלין להם עונותיהם גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה". והנה, בירושלמי איתא שהג' הם חכם חתן נשיא (ומשמיט גר). ויש לבאר טעם השינוי, דרש"י סובר שהחתן צריך לשנות את מעשיו ולעשות תשובה כדי שימחלו לו - בדוגמת הגר שמשנה את מעשיו, ואילו להירושלמי אין החתן צריך לשנות את מעשיו. 

ויש לומר שזהו על דרך המחלוקת בנוגע ליום הכיפורים, שישנם ג' אופנים בכפרה: (א) לדעת רבי "עיצומו של יום מכפר", גם ללא תשובה, כהירושלמי. ומתאים להטעם המובא על התענית ביום החופה "שמא ישתכרו ולא יהי' דעתן מיושבת עליהן בשעת הקידושין", שטעם זה אינו שייך לתשובה. (ב) לדעת רבנן "עיצומו של יום מכפר עם התשובה", מתאים לדעת רש"י שחתן צריך להיות בדוגמת גר שנתגייר, ומתאים להשיטה שטעם התענית ביום החופה הוא משום שזהו כמו יום הכיפורים, שזהו ענין התשובה. (ג) שיטת הרמב"ם בדעת רבנן, שאומר ש"יום הכיפורים מכפר לשבים", שכוונתו לדייק שאין צריך לתשובה גמורה אלא מספיק התנועה דתשובה, מתאים ללשון המדרש כפי שהוא לפנינו ש"נתן דעתו להתגייר" אף שלא התגייר בפועל, ומתאים להדיעה שטעם התענית ביום החופה הוא מפני ש"מצוה חביבה עליהן", שענין זה הוא קירוב כללי להקב"ה. 

ויש לומר שזהו הטעם שלמדים ענין זה - שמוחלין לחתן על כל עונותיו - מעשו. כי עשו הי' ישראל (מומר) הראשון שנתגייר, והתשובה דעיצומו של יום (הכיפורים ויום החופה) פועל דוקא על הנשמה, דכל אחד מישראל רוצה להתרחק מן העבירות, וענין זה אינו שייך לעכו"ם.

ובפנימיות הענינים: נישואי חתן וכלה הו"ע נישואי הקב"ה ובני ישראל, ותכלית הנישואין הוא בשביל "פרו ורבו" - מצוות, ו"המלמד את בן חבירו תורה כו' כאילו ילדו". וזהו חיזוק ועידוד להעוסקים בהפצת התורה והיהדות, שמובטח להם, שאף אם נדמה לו שהוא בתכלית הירידה כעשו, מ"מ מוחלין לו על כל עונותיו.