צריך להבין הא דבספר המצוות מביא הרמב"ם את הפסוק שנאמר גבי אברהם "המול לכם כל זכר" כמקור למצות מילה, ואילו במנין המצות בספר היד מביא את הפסוק "ביום השמיני" מפרשת תזריע. 

והביאור בהקדים זה שאנו מברכים בברית מילה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" אף שהרמב"ם כותב שאנו מקיימים את המצוות מפני הציווי למשה ולא מפני הציווי לאבות.

והביאור בזה: החיוב דהמצוה המוטל עלינו הוא רק מפני הציווי למשה אך גדר המצוה היא הברית עם אברהם. וזהו שבספר הי"ד שהוא ספר הלכות – חיובים – מביא הפסוק בפרשת תזריע, אך בספר המצות שבו מבאר את גדר המצוה מביא את הפסוק דאברהם.

ויובן ע"פ הביאור (בלקו"ש) שבמצות מילה ישנו הענין הכללי – הברית עם הקב"ה, שזהו הגדר דהציווי לאברהם. וישנו הענין הפרטי דמילה שהיא מצוה פרטית, וקיום המצוה צריך להיות מפני הציווי דמ"ת.

וזהו שדוקא האב אומר את הברכה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", כי כנ"ל בריתו של אברהם אבינו הוא הקשר הכללי להקב"ה, שנעשה לא ע"י קיום מצוה פרטית אלא ע"י שנולד לעם ישראל, ולכן דוקא האב המוליד אומר ברכה זו.