בפרשתנו מסופר על שלשת המזבחות שבנה אברהם. ורש"י מפרש רק את טעם בנין שני המזבחות הראשונות, "עבור בשורת הזרע ובשורת הארץ", "ונתנבא שעתידים בניו להיכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם", וצריך להבין מדוע אינו מפרש טעם המזבח השלישי?

והביאור בזה: "מעשי אבות סימן לבנים", ובענין המזבח ישנם (ד', אך בכללות הם) ג' טעמים: (א) "מזין" – צרכי האדם (ב) "מזיח ומכפר" (ג) "ומחבב את ישראל לאביהם שבשמים". שבכללות ג' ענינים אלו הם ענין ג' הקרבנות (א) שלמים (ובפרטיות כל קרבן יש בו חלק הנאכל, ואפילו בעולה עורה לכהנים), (ב) חטאת ואשם (ובכל קרבן יש בו דמים הניתנים ע"ג המזבח), (ג) ועולה (ובכל קרבן ישנו האש שבא מלמעלה). 

ובעבודת ה' ישנם ג"כ ג' ענינים אלו: (א) תומ"צ בשביל לזון את האדם (ב) עבודת התשובה (ג) ומס"נ שלמעלה מטעם והוא רק כדי להתקשר לה'. 

וי"ל שג' המזבחות הם כנגד ג' ענינים אלו, דהמזבח הראשון הוא על בשורת הזרע והארץ – צרכי האדם, והמזבח השני הוא עבור עבודת התשובה, והמזבח הג' הוא רק בשביל ה' ללא תועלת צדדית.

וזהו הטעם שבנה את מזבח הג' בחברון, כי חברון הוא לשון חיבור לה'. 

והנה, ג' המזבחות הם כנגד ג' בתי מקדשות, ומזבח הג' הוא כנגד מקדש דלעתיד שקשורה עם מלכות דוד שהתחילה בחברון. 

וההוראה: כל ג' המזבחות הם הוראה עבור כל אחד, שגם עבודת התומ"צ והתשובה צריכה להיות חדורה בההכרה ששלימות העבודה היא לימות המשיח במזבח הג'.