איתא במדרש: "בתחילת בריתו של עולם הי' קילוסו של הקב"ה עולה מן המים וכו' עמד דור המבול ומרד וכו' יפנו אלו ויבאו אותן שישבו בהן מקודם, הדא הוא דכתיב ויהי הגשם על הארץ וכו'". זאת אומרת שמי המבול היו ענין של קדושה בעצם, "קילוסו של הקב"ה".

ויובן בהקדים מאמר חז"ל ש"התורה קדמה לעולם". ולכן עם היות ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", מ"מ צריך לומר, שלמעלה - בתורה שקדמה לעולם - "לא יגורך רע" וכל הענינים בתורה הם ענינים רצויים.

והביאור בזה: זה שהעולם הי' כולו מים הו"ע הטבילה במי הדעת הטהור, ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

אך מ"מ הקב"ה אמר "לא יהי' עוד מבול וגו'" כי הכוונה העליונה היא שיהי' "כמים לים מכסים" בכ"ף הדמיון בלבד, שה"דעה את ה'" תורגש בארץ גופא, ולא שהארץ תשחת ותתבטל במציאות.

וע"ז אומר רש"י ברמז, שע"י "יבשה הארץ: נעשה גריד כהלכתה", שע"י שהתורה ירדה למטה בארץ נעשה ענין ההלכה, הגילוי דדבר ה' בהליכות עולם - בארץ גופא.