ברש"י (מה, כג): "שלח כזאת: כחשבון הזה. ומהו החשבון, עשרה חמורים וגו'. מטוב מצרים: מצינו בתלמוד ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה גריסין של פול".

הביאור בזה: לרש"י קשה מדוע שלח יוסף "עשרה חמורים גו'" לאביו, הרי לכאורה יוסף רצה שיעקב יבוא למצרים מיד, וא"כ אינו צריך יותר מכדי הצורך לזמן מועט. ועל זה מפרש רש"י "כחשבון הזה", דהפירוש בזה הוא כחשבון העגלות ששלח פרעה. דמפני שפרעה כיבד את יעקב ע"י ששלח עשרה חמורים ואם כן קל וחומר שיוסף הי' צריך לשלוח כחשבון הזה, (ויותר, "ועשר אתונות גו'"). והנה רש"י ממשיך "ומהו החשבון", להדגיש שפרעה שלח י' ולא י"א. דהנה פרעה אמר לאחי יוסף טענו את בעירכם, ואז היו י"א אחים במצרים, ולכן מדגיש רש"י שהי' רק י' חמורים מפני ששמעון נשאר במצרים וא"כ לא הי' לו חמור, כי בפשטות האחים לקחו את חמורו כדי להביא שבר לארץ ישראל.

והנה, מפני שכוונת יוסף הי' לכבד את אביו, מסתבר לומר שלא שלח דבר המוכרח להצילו מרעב אלא דבר חשוב, ולכן מביא רש"י ש"שלח לו גו' שדעת זקנים נוחה הימנו". אך מפני שלא מצינו שמצרים נשתבחה ביין (ובפסוק נאמר "מטוב מצרים") מדייק רש"י שזהו מהגמרא (ולא ע"פ פירוש הפסוקים), שענינה הלכה, שמצד כבוד אב מסתבר ששלח לו יין.

ומפני קושי זה מביא רש"י מהמדרש ששלח לו "גריסים של פול", שהם זרעים, שמצרים נשתבחה בזרעים. אך זהו ענין של מאכל ואינו ענין של נחת רוח מיוחד, ולכן מביאו רש"י כפירוש שני.

ומדייק רש"י שזהו "דברי אגדה", דהכוונה היא שבפירוש זה ישנו רמז נוסף, והוא, שכמו ש"גריסין של פול" הוא מאכל חושב דוקא מפני שהם קטניות פרודות, עד"ז הנה דוקא על ידי שהאחים נתפרדו נעשה יוסף אדון לכל מצרים.

מיינה של תורה: יוסף שלח לאביו יין כי מן הסתם לא הי' לו יין כי, כפרש"י, שיוסף ואחיו לא שתו יין עד לאותו יום ד"וישתו וישכרו עמו", וא"כ מסתבר שגם יעקב לא שתה יין. ויש לומר שיוסף רמז לאביו שהי' לו ביטחון בהקב"ה שיתראה עם אביו ולכן הכין יין, עד שנעשה היין ישן.

וההוראה: גם כשישנם מצרים וגבולים אסור להתייאש. וצריך לקיים את ציוויי התורה בהידור, ע"ד יוסף שכיבד את אביו גם ללא ציווי מפרעה.