ברש"י (ל"ח י"ג): "עולה תמנתה: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה בשפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן".

צריך להבין, מדוע אין רש"י מפרש זה על הפסוק הקודם - "ויעל תמנתה", ומדוע מביא פסוק מספר שמשון שהבן חמש למקרא עדיין לא למד?

והנה, בגמרא ישנם כמה תירוצים ("שמשון שנתגנה בה כתיב בי' ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה", "שתי תמנאות היו"), ומדוע מביא רש"י פירוש זה דוקא?

והביאור: הקושי שמתעורר בפסוק זה הוא מדוע צריך לפרש שההליכה לתמנה היא באופן דעליה, (דלא כמו שנאמר באברהם "ויקם וילך" אף שעלה, כמ"ש "והעלהו"). והנה קושי זה אינו מתעורר בפסוק שלפני כן כי בפעם הראשונה שנאמר "עולה" יש לומר שהכוונה היא שיהודה נתעלה (כפירוש הגמרא), אך אין מסתבר שזהו טעם לכתוב לשון עליה כמה פעמים. ועל זה מפרש רש"י ש"בשמשון הוא אומר", ואם כן על כרחך היו שני דרכים לבוא לתמנה, וזה נוגע שיהודה עולה תמנתה, כי על ידי זה ידעה תמר באיזה דרך לישב.

(ואף שזהו דוחק קצת לפרש שבנו עיר באופן בלתי רגיל, בשיפוע ההר, מכל מקום אי אפשר לפרש שהלשון יורד הוא שהי' לשמשון ירידה, כי "בשמשון הוא אומר", שלשון זה נאמר הרבה פעמים בסיפור שמשון, ואין מסתבר שזהו להדגיש ירידה כמה וכמה פעמים).

מיינה של תורה: הקירוב להקב"ה הוא על דרך עליה על הר, "מי יעלה בהר ה'", ובהר אי אפשר לעמוד במקום אחד, שאם אינו עולה אזי יפול ממדרגתו, ולכן בתמנה נאמר רק עולה ויורד שלא שייך עמידה במקום. ועד"ז בעבודת ה', דאם אינו עולה בעבודתו אזי - לבד זאת שאינו מתעלה הנה - זהו ירידה. וכמו שרואים בענין נר חנוכה, שאם מדליק כמספר הנרות של הלילה הקודם הרי זה ירידה, כי בלילה זה לא הדליק כ"המהדרין מן המהדרין".